עדה וחיים נפגשו בתנועת "השומר הצעיר" ונישאו ב-1933. בגלל הצטיינותה של עדה בגיוס כספים לתנועת הנוער קבלו סרטיפיקט (רשיון) לעלות ארצה ובשנת 1935 הגיעו לקיבוץ משמר העמק כעובדים מהשורה. מאחר וד"ר ולגרין רצה לעסוק ברפואה - עזבו את הקיבוץ וד"ר ולגרין התחיל לעבוד בהתנדבות במושב מולדת ואחרי כן בבית החולים בעפולה. עדה גרה באותה עת בחיפה ועבדה במטבח הפועלים כדי לפרנס את שניהם. בגלל קשיי התחבורה והעבודה התובענית התראו בני הזוג לעתים רחוקות והתאחדו ב-1940, כשד"ר ולגרין קיבל עבודה כרופא בכפר יונה, שם גם נולדו בנותיהן, נועה (1941) ורותי (1943).
ב-1945 עברה המשפחה לתל מונד כאשר ד"ר ולגרין התמנה לרופא הישובים תל מונד, כפר הס, חרות ומשמרת. עדה, שהיתה אשת חיל, שמשה עזר כנגדו ואף עבדה חלק מהזמן כחובשת. ביתם היה פתוח והם ארכו בו אנשי-רוח שהגיעו לתל מונד להרצאות או מופעי-תרבות, והיה גם ל"בית עולים" לקרובי משפחה שהגיעו אחרי מלחמת העולם. ב-1950 עברה המשפחה לתל-אביב, שם התמנה ד"ר ולגרין למנהל מרפאת "שבזי". במשך השנים שימש גם כרופא מחוזי של קופ"ח בשומרון ובמחוז דן. בני הזוג היו פעילים מאוד חברתית ופוליטית.
עדה נפטרה ב-1994 וחיים נפטר ב-1998.