שושנה לבית דויטש נולדה ב-1905 במונקץ', הונגריה, ועברה עם משפחתה בגיל צעיר לבודפשט. היתה הבת הבכורה למשפחה בורגנית יהודית חילונית בעיר בודפשט של תקופת הקיסרות האוסטרו-הונגרית. רקע ילדותה: משק בית שנוהל בקפידה בעזרת אומנות ומשרתים, חינוך ליברלי כללי של "בני טובים", לימוד נגינה וחשיפה לאומנות, לימוד מלאכת יד וכלכלת בית.
שושנה למדה במכון לרנטגן בוינה, תקופה קצרה לאחר גילוי קרני הרנטגן. לאחר מכן נדלקה ברעיון הציוני והצטרפה לתנועת הנוער "בלאו-וויס" וכדי להכשיר את עלייתה ארצה למדה בבית-ספר חקלאי בגרמניה לבנות והיתה שם התלמידה היהודיה היחידה.
לימים סיפרה על השיחות הארוכות שנהגו לנהל אל תוך הלילה בקבוצתה בתנועת "בלאו-וויס" בדבר הזכות שיש ליהודים על הארץ, ועל חברותיה וחבריה לקבוצה שנימקו כבר אז את החלטתם שלא לעלות ארצה בטיעונים שמשמיע היום ה"שמאל הישראלי". וכך אירע שהיתה מהיחידות בקבוצתה בתקופה ההיא שעלתה ארצה, ועבר עליה זעזוע קשה כשנתברר לה לאחר 1945 שכמעט איש מבין חברי אותה קבוצת נעורים לא שרד.
שושנה עלתה לארץ ב-1929 והתחילה את דרכה בקיבוץ תל-יוסף, בתקופה זו הכירה את בעלה לעתיד שמשון קפלן שעבד אז בפרדסי פתח-תקוה, ויחד איתו עברה לעבוד במשתלת ההדרים של ארגון חרות בכפר סבא והשנה היא 1930. החיים בכפר לא היו קלים לאף אחד, והרקע הבורגני של שושנה בילדותה ודאי שלא עזר לה להסתגל לחיים אלו.
בחיי התא המשפחתי שיצרו שושנה ושמשון במושב חרות, נוצרה בהדרגה מעין חלוקה טבעית כאשר שושנה מנהלת את הבית, מטפלת בילדים ובחינוכם ולוקחת אחריות על ההיבט הרוחני. את משק הבית מנהלת שושנה לתפארת: בישול ואפיה כמיטב המסורת ההונגרית, ובעזרת מאות מרשמים בגרמנית, אותם שמרה מנעוריה, בכתב יד מסודר להפליא, היתה האופה ומקשטת העוגות הראשית בשמחות במושב חרות עם מיכשור שאותו הביאה מביתה בהונגריה.
על קירות הבית היו פזורות תמונות רקומות מעשה ידיה, תכנון פנים הבית עם רעיונות מקוריים לארונות ומחיצות, סדר וניקיון למופת (לפעמים נראה היה לנו יותר מדי למופת...), תפירת בגדים ווילונות, כביסה וגיהוץ. שושנה היתה בין הראשונות במושב שפיתחו את תרבות הגינון והאסטטיקה היתה מאד חשובה לה.
שושנה מקפידה ואפילו מחמירה בכל הקשור לחינוך: דורשת מאיתנו השכמה בזמן, התעמלות בוקר, הגעה בזמן לבית-הספר וחזרה בזמן הביתה, הכנת שיעורים לפני יציאה לחברים. מעולם לא נשמעו בבית, בנוכחות הילדים, דברי ביקורת על מורים או על בית-הספר, וכאשר התברר שבית-הספר אינו נותן די חינור מוסיקלי, יזמה שושנה הבאת מורה (פריבר), לציור ונגינה לכפר מדי שבוע (שהיה מתארח בביתנו) ומשלב את זמנו בלימוד ציור בית-הספר ושעורי נגינה אחה"צ בכפר, ומי לא למד אז חלילית, מנדולינה או גיטרה.
המאפיין את שושנה היה החוש האסתטי שהתברכה בו, באהבה ליופי ובעניין בבני האדם, פרחים, שירים, ריקמה ומוסיקה, מקהלה וגינת נוי, טיולים וארכיטקטורה, הדאגה לחלש, ובביקורי-חולים וכל זה ללא התנשאות.
ועוד מילים ספורות מהנכדות. סבתא שלנו מיוחדת במינה. סבתא אומנם פינקה אבל יותר מכך היא דוגמא וזו אינה מליצה. סבתא כרוכה בזכרונות נהדרים, וכיום דמותה מלווה אותנו ביומיום ובתפיסת החיים. אצל סבתא העבודות "הפשוטות" ביותר הפכו ליצירה, גינה, תפירה, בישול ואפיה (והרשימה ארוכה), זאת אותנו היא לימדה. בחוגים רבים השתתפה ולפעילויות רבות התנדבה, בשום תחום לא ויתרה. ובנוסף לכך, לכולנו נתנה הרבה חום ואהבה.
בשנת 1983 נפטרה שושנה בביתה מהתקף לב.