צבי נולד בשנת 1901 בעיירה ציקמשוק, ליד קובנה, ליטא. הוא הצטרף לתנועת "החולץ", עלה ארצה ב - 1923, והצטרף לקבוצת דייגים בעתלית. הקבוצה מנתה עשרה בחורים ושתי בחורות. הם חיו באוהלים על שפת הים וכל רוח הפילה את האוהלים והשאירה את האנשים חשופים לקור ולגשם. קושי אחר היה הקושי הכלכלי, עקב מיעוט הדגים. צבי, שהיה האקונום היה נוסע לחיפה כדי למכור את מעט הדגים ובמעט הכסף היה קונה קמח, שמן ובצל - מהם התקיימה החבורה.
בגלל המחסור והקשיים התפרקה הקבוצה וצבי החל לעבוד ב"סולל בונה" כטפסן. בעבודה זו עסק לא פחות מ-33 שנים. קשה לתאר את הנאמנות והמסירות שלו למקום עבודתו. לא זכור אפילו יום אחד שצבי נעדר מהעבודה. לרוב עבד רחוק מהבית וחזר רק בשבתות.
צבי ורחל נישאו בשנת בשנת 1936 בתל אביב ושם נולדו בניהם יהואש בשנת וגרשון. ב-1940 הגיעה המשפחה לחרות, צבי המשיך בעבודתו כטפסן והגיע לביתו רק בסופי שבוע, או בערב, לאחר יום עבודה ארוך. יחד עם רחל, שעיקר הנטל היה עליה, הקימו משק שכלל רפת, לול ופרדס. אילה נולדה ב-1947, וצבי חיכה למועד פרישתו לגימלאות, כדי שיוכל להתמסר לעבודת המשק, שאהב והתמחה בה, וכדי לסייע לרחל במעמסה.
בשנים האחרונות עבר לעבוד בנתניה. עם עבור השנים ציפה בכליון עיניים לגיל הפרישה לפנסיה, כדי להתמסר למשק ולשחרר את אשתו מהנטל הכבד, שהיה מוטל עליה כל השנים.
מאז צאתו לפנסיה התמסר כולו לשיקום המשק ולבנייתו. הכיר את הפרדס לפרטי פרטיו, גזם אותו ביסודיות ובשקידה, סידר השקייה והקפיד על משטר מים נכון. הוא דאג לנקיום החלקה על ידי עבודה יומיומית ומפרכת בטוריה ובמעדר, וכל זאת תוך רצון עז להספיק את שהחסיר כל אותן שנים, שעבד מחוץ למושב.
צבי היה גאה בתקופת הקטיף, ולא חסך כל מאמץ לטפס עד צמרות העצים, לבל יישאר אף תפוז אחד על העץ. כמובן, כל אותה תקופה היתה אשתו עזר כנגדו.
המאמץ לא קל, למד לנהגו בטרקטור, הולדר קטן, בו השתמש לצרכי המשק, להובלת ביצים ואספקה, וכמובן לנסיעותיו התכופות לפרדסים. מאז צאתו לפנסיה נהג לשפץ ולתקן את דרוש בחצר, בלול ובמטעים, והכל בסבלנות ובדייקנות רבה. קשה לתאר באיזו שמחה ובאיזו חריצות היה מטפל בפרדסים ובמשק.
כמה צר שאושר זה לא נמשך זמן רב.
צבי, שהיה תמיד בריא וחזק, חלה לפתע פתאום, ולאחר תקופת מחלה לא ארוכה נפטר.
כך בא הקץ לתקוותיו ולתכניותיו.
בשנת 1968 נפטר צבי אחרי מחלה קצרה.