בן-ציון נולד בשנת 1905 בעיר סמורגון שליד וילנה, לאמו חיה יהודית ולאביו אליעזר. השם בן-ציון, ניתן לו כשם סגולה, מאחר והוריו ציפו זמן רב לילד. אולם, הסגולה לא עמדה לו זמן רב, בהיותו בן שלוש ואמו בהריון נפטר האב, אחיו שנולד לאחר מות האב נקרא על שמו - אליעזר.
האם נישאת בשנית ונאלצת למסור את בן-ציון לטפולה של סבתו, בהיותו בן 9 היגרה סבתו לארה"ב ורצתה לקחתו עימה, האם חיה יהודית סרבה להפרד מבנה, לכן נפרדה מבעלה השני.
פורצת מלחמת העולם, סמורגון נחרבת. יחד עם המוני הפליטים המוכים והרעבים נודדת האם ושני ילדיה ולבסוף משתכנת בעיר וולוז'ין. האם מתפרנסת בדוחק מעבודתה כתופרת ובן-ציון ממשיך בלימודיו. התקופה קשה, הפרנסה אינה מצויה, ובגיל 12-13 שנים נרתם בן-ציון לסייע לפרנסת המשפחה.
החינוך היהודי ציוני מחד, הנדודים וקשיי הפרנסה מאידך, שימשו רקע להצטרפותו לתנועת "החלוץ", שבעיר וולוז'ין היה לה סניף ומרכז הכשרה. ב"החלוץ" מתארגנת קבוצת "הכובש" שבן-ציון אחד מחבריה ופעיליה.
באותה תקופה מנסה הממשלה הפולנית לגייס לצבאה צעירים מתאימים. לבן-ציון כפליט אין תעודות, ועדת מיון של הצבא בודקת אותו ובהיותו גבה קומה ובריא, מגייסת אותו לצבא הפולני.
במאמץ של הרגע האחרון מצליח בן-ציון, שבידו מסמכי הגיוס, לקבל סרטיפיקט ולהצטרף לקבוצה הראשונה של "הכובש" העולה ארצה.
בקיץ 1925 יורדת קבוצה של 25 חלוצים, בתוכה בן-ציון מאניה בנמל יפו, משם עוברת הקבוצה לפתח-תקוה ונוטה אהליה ב"עמק השבעה". חדורי אמונה בטחון והתלהבות מתחילים החלוצים להתמודד במציאות החדשה ובניית המובדת.
בשנת 1926 עובר בן-ציון עם פלוגת הכובש לכפר-סבא שזה לא מכבר החלה להשתקם מחורבנה במלחמת העולם. עובד בחקלאות - עקירת שקדים, נטיעת פרדסים, קציר שחת בחרמש וכל עבודה אחרת, מתקדם בעבודתו ומגיע לדרגת "פועל קבוע", דרגה נכספת באותה תקופה, לא היה קץ לאושרו כאשר קיבל לאחריותו סוס והחל עובד גם בחריש.
בכפר-סבא משתתף בן-ציון בכל הפעילות הארגונית והחברתית של פועלי המושבה ומנגן במנדולינה בתזמורת המקומית. רעיון ההתישבות המשפחתית קוסם לבן-ציון והוא מצטרף לראשוני ארגון "חרות יהודה" המתארגן בכפר-סבא.
בעת עבודתו נפגע קשה ברגלו מבעיטת סוס, אושפז בהדסה תל-אביב ואח"כ בירושלים. תקופת ההחלמה נמשכת חודשים ארוכים, בין ניתוח לניתוח הוא עוזר לעבודת האחיות. השנה 1929, המאורעות, הטבח בחברון, בן-ציון מסייע בעזרה לפצועים ככל יכולתו, לקח המאורעות מלווה ומנחה אותו בהמשך דרכו בארץ.
עם שחרורו מבית-החולים, חוזר לכפר-סבא, ובשנת 1930, עם הקבוצה הראשונה של חלוצי חרות, עוברים ל"מחנה" בחרות. קומץ החברים עוסק בהכשרת הקרקע ובן-ציון מתמנה לשומר המחנה, מוצא שפה משותפת עם השכנים, הנמנעים מהשגת גבול ופגיעה.
נוטעים את הפרדסים הראשונים בכפר, הפרנסה באה מעבודת חוץ. הוא עובד כפועל במטעי תל-מונד ושותף פעיל להתפתחות המושב ובטחונו. פועל למען חלוקת המגרשים לחברים ולהתנחלותם בפועל איש איש במגרשו זוכה לבנות את "הבית" הראשון - שני חדרים בלתי מטוייחים ששקים אוטמים את חלונותיו.
בן-ציון, פעיל במוסדות הכפר הנאבק להתבססות ובניית תשתית ראשונית, הוא משמש גם מזכיר הכפר ומטפל בעניניו. בשנים 1936-38, תקופת המאורעות בארץ, הוא נוסע מדי שבוע למשרדי הסוכנות בירושלים להשגת התקציב הנכסף. משתתף ופועל לקבלתם של חברי קבוצת "הדרום", דואג לתקציב עבורם לקליטתם והתרחבות המושב.
בשנת 1935 מעלה ארצה את אמו ואחיו. האם כבר אשה מבוגרת ובן-ציון דואג בקליטתה, מגוריה וכלכלתה בארץ האם חיה יהודית האריכה ימים ונפטרה בשנת 1965 בגיל 98 שנים.
ענייני בטחון היו חלק בלתי נפרד מפעילותו, שומר המחנה בחרות, שומר בפרדסי תל-מונד, פעילות בעניני בטחון בכפר ובהגנה. בתקופת המאורעות מתגייס לנוטרות, מגיע לדרגת "קורפורל", משמש מדריך בנשק לתושבי הגוש והאיזור, במיוחד בעת מלחמת העולם וסכנת הפלישה לארץ.
פיתוח המשק והאפשרות להתקיים ממנו היו משאת נפשו כל הימים. בשנים הראשונות נעשה פיתוח המשק לפני מאחרי שעות העבודה כשכיר יום. מתחילים בפרה "ערביה" ומגיעים לרפת "הולנדית" גדולה ומשובחת מגדלים תות-שדה, תפוחי-אדמה, בטטות, אגוזי אדמה, אבטיחים ועוד ובמקביל מגדלים לול ואט אט נוטעים את הפרדסים. רק לאחר הקמת המדינה, התפתחות המשק מאפשרת סוף סוף קיום ללא צורך בעבודות נוספות.
בן-ציון היה תמיד נכון לסייע לזולת, מעולם לא הסתכסך או נטר טינה לאדם. היה איש משפחה חם ואוהב. לאחר מלחמת העולם סייע לבני המשפחה הניצולים לשיקומם וקליטתם במולדת. זכה לראות את ילדיו מגדלים משפחות מתבססים בארץ וממשיכים את דרכו.
נפטר ב-ל' אב תשל"ט 1979 לאחר חודשים ארוכים של סבל. חבל שלא זכה לחגוג עמנו, את יובל המושב שכה אהב.