אסתר, הבת השישית למשפחת צוער, נולדה ב-1903 בפתח תקוה.
היא היתה תלמידה מצטיינת ושאפה להמשיך בלימודיה בגימנסיה העברית הרצליה שבתל אביב, אך ידי הוריה לא השיגו לשלם את שכר הלימוד. אסתר נסעה לגימנסיה ובידה תעודת הסיום שלה וכאשר פגש בה מנהל הגימנסיה ושאל אותה למעשיה, סיפרה לו את האמת. המנהל התרשם ואסתר התקבלה ללימודים כשהיא פטורה מתשלום. היא למדה במגמה ריאלית והיתה הבת היחידה בכיתה ואף זכתה לפגוש את איינשטיין בעת ביקורו בשיעור הפיזיקה. עם סיום לימודיה חזרה אסתר לעבוד במשק המשפחה, בעיקר במכוורת, ובשעות הערב עסקה בהדרכת נוער בחוגי ספרות והתעמלות.
בתקופה זו פגשה את אפרים, אשר עסק אף הוא בהדרכת נוער אחרי עבודתו בפרדסים. הם נישאו ב-1924, ועברו לחיפה במסגרת גדוד העבודה ע"ש טרומפלדור. שם נולדו אריאלה ויונתן, ואפרים עבד באותה תקופה בנהרים בבנית מפעל החשמל של רוטנברג. בשנות ה-30 עברו לפתח תקווה כשאפרים מכהן כמזכיר מועצת הפועלים. בתקופה זו אירגן קבוצות פועלים (התיישבות האלף) והם עצמם הגיעו במסגרת זו לגוש תל-מונד ונמנו עם מייסדי מושב חרות. ההתחלה היתה צנועה: צריף העץ, נטיעת הפרדס, ועבודתו של אפרים כשכיר בעוד אסתר מטפלת בפרדס ובמשפחה. ב-1935 נולדה עידית.
ב-1942 התגייס אפרים לבריגדה ועד סיום המלחמה ב-1945, הוטל עול קיום המשק וגידול הילדים על שכמה של אסתר.
עם שובו של אפרים חזרו שניהם לפעילות ציבורית ותרבותית בגוש, וכאשר הגיעו העולים, עם קום המדינה, נחלצה אסתר לסייע בהדרכת נשות העולים. בביתם של אסתר ואפרים שררה אוירת פשטות, אהבה ונועם הליכות. הספרים הרבים, שהיו בשימוש, השלימו את האוירה של תורה, תרבות ונאמנות לעקרונות. נועם ההליכות והאהבה, שרו בם תמיד.
נפילתו של עופר נכדם בהיותו בשרות מילואים ומותה בטרם עת של הבת אריאלה היו מכה קשה עד מאוד, אך אסתר שמרה על איפוק ואת סבלה נשאה פנימה.
אסתר נפטרה ארבע שנים לאחר אפרים והיא בת 80 במותה.