יחזקאל ורדינה נולד ב-1900 בסמבור שבגליציה. ב-1918 הקים עם כמה מחבריו תנועת נוער נפרדת מהשומר הצעיר, שמטרותיה הקניית העברית וספרותה, וקרוב הנוער לעליה ארצה ולעבודה בה. קבוצת החברים הקימה חווה חקלאית, בה הכשירו את עצמם מועמדי העליה לעבודה חקלאית. נוצר קשר עם תנועת החלוץ, שסיפקה ארבעה אישורי עליה. יחזקאל התמנה אחראי על הארבעה שהגיעו ארצה ב-1920, וזכו להשתתף בועידת היסוד של ההסתדרות שהתקיימה בחיפה.
עבודתו הראשונה בארץ היתה הנחת מסילת הברזל מלוד לצריפין, ואחרי כן נדד עם גדוד העבודה ועבד בסלילת כבישים ברחבי הארץ. ב-1925 פגש יחזקאל את לאה והם נישאו זה לזו. בעבודתו בפרדסי רמת גן רכש יחזקאל את הידע והאהבה לענף ועם השנים יצא שמו כמומחה בענף. השנים הראשונות בחרות היו קשות, יחזקאל יצא לעבודות חוץ, וכמו כל חברי המושב היה מעורב בהגנה, באימונים ובשמירות. בזמן מלחמת העולם השניה מצא יחזקאל עבודה כשומר לילה במחנה של חיל האספקה הבריטי, לשמחת ילדיו שזכו להכיר כבשים וחזירים.
בשנות החמישים הדריך יחזקאל במושבי העולים באזור. הגיעו שנות הרווחה, יחזקאל התמסר לנכדיו ולתחביביו: המקהלה, המכללה, ההרצאות ואסיפות המושב. עוד החודש האחרון לחייו נראה יחזקאל צועד מידי בוקר והטוריה על שכמו בדרכו אל הפרדס. יחזקאל נפטר ב-1989.