אבא ראובן נולד ב- 17 ביולי 1903 בעיירה רדיחוב בגליציה המזרחית בשם ראובן קרנץ.
בשנת 1925 קם ארגון החלוץ, שאבא היה מראשוניו. הקבוצה יצאה להכשרה בבילסקו, כשברקע מגיעים הדים מא"י על פרעות בישוב היהודי - פרעות 1927. הנוער בעיירה רצה לבוא לעזרת הישוב המותקף ועלה לארץ, ואבא ביניהם.
רובם השתייכו לקבוצת "התאחדות" ברחובות. אבא הצטרף לקרית ענבים, שם עבד בעיקר כרפתן, שם גם הכיר את אמא - הניה. אבא אהב מאוד ילדים, ולפי סיפוריו הילדים היו מבלים בחברתו שעות רבות ברכיבה על הגב או בישיבה עם סבלנות אין קץ להאכיל פעוט שלא רצה לאכול.
מאחר שאמא לא היתה מרוצה מחיי הקיבוץ, הם עזבו את קרית-ענבים והצטרפו אל הקבוצה עימם עלה אבא מחו"ל. אמא עבדה במשק הפועלות בנחלת יהודה ואבא עבד בפרדס וכטייח בבניין.
בשנת 1932 בעלת הבית שלהם השיאה את בנה והציעה להם שבאותה הזדמנות תערוך חתונה גם להם. ברחובות החליף אבא את שמו לשם עברי - דפנא. בשנת 1934 נולדה ברחובות נאוה.
הקבוצה התארגנה לקראת עלייה למושב, במקום בו נמצא כיום קיבוץ כפר מנחם. הארגון נקרא "מנחם". נסיון ההתישבות לא עלה יפה והקבוצה התפרקה. חלק מהחברים עלה מאוחר יותר לכפר ורבורג, כפר בילו וגבתון. מאחר וגיטקה - אחותה של אמא - ובעלה יוסקה בארי שהיו בחרות, רצו לעבור לקיבוץ יגור, הם הציעו לאמא ואבא את משקם בחרות.
אבא ואמא הגיעו לחרות בשנת 1935 ושם הקימו את ביתם. בשנת 1941 נוספה נורית אל אחותה הבכורה ובשנת 1946 נולדה רוחל'ה.
בחרות חיו עד מותם.
אבא נפטר כ- 15 שנים אחרי אמא. בשנים אלה הצטרפו נאוה ומשפחתה לבית, ומילאו את החלל שהשאירה אמא, כולל טיפול מסור באבא במיוחד בתקופה האחרונה.
אבא נפטר ב- 17 ביולי 1989 ביום הולדתו ה- 86 בביתו, כשמשפחתו סביבו עד הרגע האחרון.
לגבי, כבת זקונים, הבית היה בית חם ואוהב. רבים מחברינו אהבו להגיע הביתה למאכליה המיוחדים של אמא: עוגות השמרים, הדגים, הרגל הקרושה ומרק הפירות. ניחוחות שהיו ממלאים את הבית כל יום חמישי בערב.
גדלנו על ערכים של עבודה עצמית. זכורות לנו שבתות נהדרות כשכל חברינו יוצאים לטייל, ואנו כל המשפחה בקטיף תפוזים. אז קצת כעסנו, אך מאוחר יותר למדנו להעריך את ערך העבודה העצמית, אותו הקפידו אבא ואמא למלא עד יומם האחרון. גם לי בתור מושבניקית לשעבר הנחילו ערך זה, שאותו הקפדתי לשמור במשקנו בעין יהב.
נקודה נוספת הראויה לציון בחייהם היא היושר. תמיד בדרך הישר בלי אף סטייה.
בדרך הצנועה שבה חיו אבא ואמא, כך גם סיימו את חייהם.

מתוך: אלבום זכרון לחברי מושב חרות, 1991.