חיים גוטפריד נולד ב-1913 בעיירה יז'רינה שבפולין.
שנות ילדותו עברו עליו בעיירה ושם ספג את האהבה לאדמה. בהיותו בן 22 קם ועלה לבדו לארץ ישראל לאחר שכל תחנוניו אל משפחתו להצטרף אליו היו לשוא. גם אחרי עלייתו הוסיף חיים להפציר בבני משפחתו לעלות ארצה, אך הם לא נענו, ופרט לאח אחד נספו כולם בשואה. בשנותיו האשונות בארץ התגורר בקיבוץ "מגדיאל". אנשי הקיבוץ התפלגו על רקע אידיאולוגי וחיים עם צילה מצאו את דרכם למושב חרות ב-1938.
חיים נלחם על קיומו "בעשר אצבעותיו": הוא עבד מעט כשכיר, אך השקיע את מירב מאמציו בביסוס משקו. ואכן עמלו נשא פרי והוא הקים משק לתפארת.
חריצותו נודעה במושב, בו התהלכה האמרה: "אפשר לכוון את השעונים לפי יציאתו של גוטפריד לעבודה", והיה זה תמיד השכם בבוקר. גוטפריד התמחה בכל ענף: מגידול ירקות, פרחים ובעלי חיים ועד להקמת משתלה לתפארת. הוא היה שם דבר בין השתלנים, וכל זאת בדרך הצניעות והחריצות שהיו מקווי האופי הבולטים באישיותו. חיים נודע גם במסירותו ללא גבול למשפחה. הוא היה חברם הטוב ביותר של ילדיו ואזניו היו קשובות תמיד לכל בעיה. הארוחות המשותפות והשיחות ליד השולחן היו לבני המשפחה בבחינת חוויה. הוא היה מעורב בחיים הציבוריים במושב ותרם מידיעותיו גם לארגון השתלנים.
הבשורה המרה על מחלתו הממארת של חיים נפלה כרעם ביום בהיר. אף בתקופה זאת ובימיו האחרונים התגלתה גדולתו: במעולם לא התלונן ולא היה לטורח. עד לרגעיו האחרונים ממש דיבר עדיין על הפרדס ועל המשתלה, ואף דאג להיות מגולח למשעי. בשנת 1977 בדרכו מבית החולים הביתה, נפטר חיים בזרועות דני בנו, תוך כדי שיחה, והוא בן 64.