שפרה נולדה בשנת 1915 בלודמיר, פולין, וגדלה בבית חסידי תוסס ואוהב ציון, לאביה הרב יהושע זמל. מקום הורתה ולידתה בעיר ואם בישראל, לודמיר.
בעיר היו קיימים בתי מדרש ובתי כנסת רבים והיא היתה מרכז לחיי תורה חסידית ותרבות. פעמה בה רוח של אהבה וכיסופים לארץ ישראל.
בעלה, זבולון ברגר-הררי, שהיה גם הוא בן עיירתה, הגיע לארץ לפניה כחוק, וביקש להביאה אליו. מאחר שטרם היתה לו תעודת אזרח א"י של השלטון המנדטורי לא יכול היה להביא אליו אדם נוסף. הוא נאלץ לשכור בכסף מלא בחור תל-אביבי בעל תעודות מתאימות ולשלחו לעיירה במקומו, על-מנת שישא זמנית את שפרה לאשה ויביאה עמו לארץ.
כך השיא אביה של שפרה את בתו לאותו צעיר, והשניים הגיעו לחוף יפו ב-1935. שפרה היתה אז בת 20. לאחר קבלת גט מידי הבחור נישאו שפרה וזבולון וב-1936 נולדה בתם הבכורה, טובה.
ב-1937 הגיעה המשפחה לחרות. חבלי הקליטה לא היו קלים. שפרה לא בחלה בשום עבודה בבית ובמשק. היא שמחה על כל חלקה מעובדת ועל גינת הנוי, אותה טיפחה ליד הבית, והזמרה נישאה בפיה תמיד.
שפרה היתה כל חייה אשה דתית, שמרה והקפידה על כל כללי המסורת. כל הליכותיה היו של טוב-לב עם קרוביה ועם כל חברי המושב. היא עסקה בעזרה הדדית והקפידה לקיים מצוות ביקור חולים. כמו-כן הקדישה שפרה שעות, לאחר ימי עבודה מפרכים, לקריאת ספרות עברית.
שפרה מלאה היתה ברוח של בטחון, שמחת חיים ויצירה ואת אלו נסכה תמיד על סביבותיה, ועודדה להמשיך ולהתמודד עם הקשיים.
יהא כרה חקוק עלי ספר זכרון עולם לימי בריאה של חלוציות ללא כחל ושרק וללא מרכאות, עם זכרם של כל אלה שנשאו בשמחת העשייה ובקשיי בראשית הקמת המדינה.
שפרה נפטרה לאחר מחלה בחודש ינואר 1960.