אלה נולדה בשנת 1902 בעיר אוטיאן שבליטא. אביה איש ספר ורב ידוע. אמה - אשה יפת תואר, חכמה וטובת לב. הבית - בית חם ונעים, ששררה בו אווירה של תורה וטוהר המידות.
אלה היתה חרוצה מצעירותה והצטיינה באהבת העבודה, באהבת האדם ובעזרה לנזקקים. כך נהגה מידי יום שישי לפנות ערב להביא מאכלי שבת, שאימה היתה מכינה, לאנשים בודדים בעיירה. וכך כשבערב פסח של מלחמת העולם הראשונה, הגיעו לעיירה הרבה שבויים יהודים, היתה היא בין ראשי הדואגים לסידורי ארוח מתאימים עבורם בחג.
אלה היתה חברה פעילה במפלגת "צעירי ציון" בעיר. ב- 1929 עלתה לארץ בתור חלוצה. הואיל ובאותה תקופה לא היו מקומות עבודה לבחורות, עבדה אלה בתור עוזרת-בית והצטיינה בחריצותה, בתמימותה וביושר ליבה.
ב- 1931 נפגשה עם בחיר ליבה דוד בן-מאיר. הוא היה בין אלו שחרשו את התלמים הראשונים בחרות. יחד הם הקימו בית ומשק. דוד היה רוב הזמן עסוק בעבודה ציבורית ואלה עבדה במשק. המשק כלל: פרות, לולים וגינת-ירק. אלה היתה משקה את הפרדס בקיץ ועובדת בקטיף בחורף. היא אהבה את הארץ ואת חיי הכפר בלב ובנפש.
מטבעה היתה ישרת לב מאוד, לא סבלה שקר והיתה מגיבה בתקיפות על אי-צדק.
הגורל התאכזר אל אלה, למרות אהבתה הרבה לילדים לא זכתה לילד משלה.
תמיד אהבה לעזור לזולת ולסייע לציבור בשעת הצורך. בביתה התאכסנו קבוצות בחורים שעסקו בתעשיית נשק ל"הגנה". אלה דאגה להם כמו אמא טובה, למזון וליתר צרכי החיים. כשקלט המושב קבוצת ילדים מעליית הנוער, קיבלה אלה ילדה בת 10 בשם רינה - רינה'לה. ילדה זו עברה את זוועות המלחמה ונותקה מהוריה. אלה אהבה אותה ללא גבול והתמסרה לה בכל נפשה.
אלה עברה בחייה הרבה מחלות, אך רוחה אף פעם לא נשברה. תמיד היתה מלאת תקווה. בתקופה האחרונה לחייה היו יסורי נפשה רבים על שלא יכלה עוד לעבוד ולשמור על הקיים אותו יצרה במשך חייה. לאחר סבל רב נפטרה אלה בגיל 59, בשנת 1962.

מתוך: אלבום זכרון לחברי מושב חרות, 1991.