דב אפרתי (אפרוס) נולד בסלוצק שברוסיה הלבנה בשנת 1909 והתייתם מהוריו בגיל צעיר. הוא עלה ארצה בשנת 1924 עם שני אחיו, למד בבית-הספר החלקאי "מקוה-ישראל", ומשם עבר להכשרה לכפר גלעדי.
בשנת 1933 הכיר את אטיה - השניים נישאו ועברו לגור בחדרה. היתה זו תקופה קשה של מחלות, חוסר עבודה ומצוקה. דב חלה בטיפוס, התגבר והחלים, ובשנת 1935 עבר עם אטיה לחרות.
ושוב באו ימים קשים: יריות, הצתות, עקירת פרדסים, גניבת פרות, שמירה בלילות ועבודה קשה ביום. בינתיים גדלה המשפחה ולא תמיד הצליחו דב ואטיה לספק את צרכיה. מכיוון שהמשק טרם נתן פרנסה למשפחה, נאלץ דב לצאת לעבודות חריש בשתי פרידות. רוח ההתנדבות הביאה אותו לנוטרות, והיה לחבר בפלוגות הנוטרים בגוש. כשהשתחרר מהנוטרות חזר למשק, ויצא לעבודות חוץ. הוא התמנה בתור אחראי לתחנת הטרקטורים שבמושב ויצא לחרוש את שדות הכפר בפלוג'ה. אחר-כך עבד תקופה מסויימת במחסן התערובת שבכפר. לאחר שנפצע בגבו והחלים התמנה כמא"ז הכפר, האחראי לנושא הביטחון והשמירה.
דב היה איש צנוע, עדין נפש ונעים הליכות, נוח לבריות וחביב על מיודעיו, מבוגרים, נוער וילדים. תמיד היה שמח בחלקו וחיוך טוב היה נסוך על פניו בכל התנאים ובכל הזמנים, גם כשהפרנסה היתה מצוייה בקושי וגם כשבריאותו התרופפה.
בעבודה ראה ערך עליון וברוח זו חינך גם את ילדיו. בשנותיו האחרונות חלה, וימים קשים מלאי סבל עברו עליו בבית ובבתי-חולים.
הוא נפטר בשנת 1977 בגיל ששים ושמונה, והשאיר אחריו משפחה גדולה ועניפה.

מתוך: אלבום זכרון לחברי מושב חרות, 1991.