זלמן נולד בשנת 1904 למשפחה חקלאית שעיבדה אדמות באחוזת מאלאילונסקי בפלך גורדוני. בגיל שנתיים נתייתם מאביו, ואמו נישאה לקרוב משפחה בעל-תורה, הילד גדל ולמד באחוזה אצל מורה יהודי, שהובא במיוחד לילדים היהודיים שבאחוזה.
עם פרוץ מלחמת העולם הראשונה עזבה המשפחה את האחוזה, וברחה לעיר רצ'י'צ'ה (רוסיה). עך אף המצב הכלכלי הקשה נשלח זלמן לתלמוד תורה והצטיין בלימודיו. אביו החורג, שהיה דתי מאד, הכריח אותו ללמוד בישיבה, אך זלמן למד בסתר לימודי חול, ובעזרת אחותו עמד בהצלחה בבחינות הכניסה לגימנסיה.
עם סיום המלחמה התישבה המשפחה בעיר בריסק. בגיל שש עשרה הצטרף זלמן ל"החלוץ" וזמן קצר לפני עלייתו ארצה למד נגרות.
מפאת גילו הצעיר לא ניתן לו רישיון עליה, אך זלמן לא ויתר על תוכניתו. בהיותו בורשה הכיר משפחה, שעמדה לעלות לארץ ישראל, ובנם בן השמונה עשרה נפטר. המפשחה הסכימה לצרפו כבן, וכך עלה ארצה בשנת 1922.
המצב בארץ היה קשה, עבודה לא היתה והחלוצים סבלו מחסור ורעב. בימיו הראשונים בארץ הצטרף זלמן לחבורה, ששכנה באוהלים בתל אביב, קרוב לים (היום רחוב אלנבי). לאחר מכן, עם כיבוש העבודה העבירת במושבות, הצטרף לחבורת "מעבר" בפתח תקוה, והחל לעבוד בפרדסי האיכרים בשכר זעום, כדי להתחרות בעבודה הערבית אחרי שנתיים עבר לחיפה, התקבל כחבר בקואופרטיב "הכרמל", ועבד בו כנגר.
במקצוע זה השתכר יותר מפועל חקלאי, ותמך במשך תקופה מסוימת בחברו הטוב, שהיה מחוסר עבודה. בהיותו בחיפה הגיעה ארצה אחותו הבכורה, וגם לה עזר בצעדיה הראשונים בארץ.
באותו הזמן החלו לבנות את מפעל החשמל בנהריים, וזלמן נשלח מטעם הקואפרטיב להקים את הצריפים לעובדי המפעל. בהיותו בנהריים הוקם ארגון "חרות". זלמן, שראה בהתישבות חקלאית את המטרה, שלשמה עלה ארצה, הצטרף עם עוד חברים לעבודה לארגון. לאחר שנרשמו ושילמו דמי חבר, המשיך כל אחד מהם לעבוד במקום עבודתו והם המתינו לבאות.
ב 1928 כשסיים את עבודתו במפעל נהריים, עבר זלמן לכפר סבא. הוא היה בין ראשוני העובדים במשתלת ההדרים. חלק מן השתילים יועד לנטיעה בחרות, וחלק - למכירה. זלמן היה בין מקימי צריף המשתלה, וכן עבד כשומר פרדסים, כחבר ב"הגנה" קיבל על עצמו תפקידים שונים ואחראיים, ובינהם הדרכת חברים בהפעלת כלי נשק. בהיותו בכפר סבא הכיר את שפרה, שהיתה חברת "הכובש" ובשנת 1932 נשאה לאשה.
יחד עברו לצריף הראשון בחרות. בחרות עבד בהכנות לנטיעת הפרדסים ובנטיעות עצמן. עם חלוקת המגרשים החלו זלמן ושפרה להקים את משקם. נקנה צריף משומש, וזלמן העבירו למגרשו.
בשנים הראשונות עבד ללא ליאות בבית ובעבודות חוץ שונות, ואפילו עד לקיבוץ רוחמה הגיע. שם עבד כחצי שנה בהרכבת עצי הדר. הביתה מגיע רק לשבתות. למרות שמגיל צעיר סבל מכאבים בגבו, המשיך בפיתוח המשק, וכן מילא תפקידים שונים במושב. הכל עשה במסירות רבה, ללא ליאות וללא חשבון של שעות. איש שמח בחלקו היה, והאיר פנים לסובבים אותו. חיוך של טוב לב היה נסוך על פניו וטוב לב נשקף מעיניו. כל חייו היה נאמן לעקרונות שהיתווה לעצמו מראשית דרכו במושב. גם למשפחתו, על כל שלוחותיה היה מסור מאד.
כמו כל חברי המושב ידעו זלמן ושפרה מחסור וקשיים, אך לאט לאט החל המשק להתפתח ולשאת פירות, והם החלו לראות ברכה בעמלם.
אחרי שזכה להשיא את בנו, לרכוש עבורו משק בחרות, ולהנות מעט מנכדיו, חלה ונפטר השנת 1961, והוא רק בן חמישים ושבע.

מתוך: אלבום זכרון לחברי מושב חרות, 1991.