שפרה נולדה בשנת 1907 בעיירה קלדק ברוסיה הלבנה. זוהי עיירה עם קהילה יהודית מגובשת וגדולה יחסית. משפחתה התפרנסה מעבודת כפיים ושמה דגש על חינוך טוב לילדים, היו לה עוד 6 אחים ואחיות שחוץ מאחות אחת נספו כולם בשואה.
בגיל 22 עלתה שפרה לארץ, לאחר השצטרפה להכשרה חלוצית בחו"ל. בראשית דרכה בארץ הצטרפה ל"הכובש" ושם גם הכירה את זלמן שכבר עבד במשתלת חרות בכפר סבא.
בשנת 1933 נישאה ועברה לגור בצריף הראשון בחרות עם זלמן בעלה.
מראשית דרכה במושב נשאה בעול העבודה במשק בנוסף לעבודות חוץ ולגידול 2 ילדיה תמיד אהבה יותר את העבודה בחצר בשדב ובלול מאשר את עבודות הבית. והגינה ליד ביתה תמיד ירוקה ופורחת.
לא תמיד היו חייה קלים, אבל ידעה לשמור על המרץ ושמחת החיים שהיו בה לאורך כל הדרך ובכל המצבים. כאשר רווח קצת מבחינה כלכלית וגם המשפחה גדלה, ושפרה מתחילה לראות נחת ולהנות מהנכדים, מכה בה הגורל מכה קשה ובחטף לוקח את זלמן בעלה אשר נפטר בגיל צעיר ממחלת הסרטן.
שפרה ממשיכה ומקדישה את כל מרצה לטיפול ביוסיק בנה, שהיה מוגבל ותלוי בה, ולהנות מהשמחות הקטנות בחיים, ילדים, נכדים ופעילויות במושב (טיולים, מקהלת האלף הרצאות).
בשנה האחרונה לחייה, עם גבור המחלות שתקפו אותה, אנו רואים בסבלה אבל אף פעם לא שומעים תלונה ומרגישים שכל רצונה הוא לא ליפול למעמסה על אף אחד וליהנות מהשמחות הקטנות שהחיים זימנו לה.
משפט מפתח אצל שפרה היה "מי שזוכה לנינים בחייו - מקומו בגן עדן מובטח".
נפטרה בשנת 81 לחייה, ט' באלול תשמ"ט, 19.8.88.

מתוך: אלבום זכרון לחברי מושב חרות, 1991.