דבורה שטרנברג נולדה ב-1904 בכפר קרפש, בסרביה, ולימים עברה המשפחה לעיירה יידניץ, בה היתה קהילה יהודית גדולה יותר. כאשר אביה גויס לצבא הרומני ב-1915 נפטרה האם מדום לב מרוב חרדה, ודבורה, בת יחידה להוריה, נותרה יתומה.
מגיל צעיר היא לקחה את גורלה בידיה ולא בקשה רחמים מאיש, וברוח זו נהגה כל חייה.
דבורה עלתה ב-1927 אל ה"ארמון" שהכין לה חיים בדמות צריף בשכונת הפועלים בחדרה. השניים נישאו ב-1928 ודבורה עבדה בסלילת הכביש ובעבודות שונות במושבה.
ב-1933 הגיעה המשפחה, שבינתיים נולדו לה שתי בנות, לרחוב הצריפים בכפר הס. לאחר חלוקת המגרשים עברה המשפחה לצריף שבנה חיים, שרצפתו עפר מהודק, והחלה בחייה החדשים. כדי להתקיים יצאו ההורים לעבוד בחוץ: דבורה בקטיף בפרדסי תל מונד וחיים בבניין. המשק התפתח לאיטו והגיע ל-2000 מטילות בלול ול-25 דונם פרדס בחמש חלקות.
כל השנים היתה דבורה שותפה מלאה בעבודה במשק ובמקביל טיפחה את הבית ותפרה במו ידיה את בגדיהן של הבנות, שנודעו ביפיים. ב-1937 הגיע אביה של דבורה, "סבא אהרון" והתגורר עם המשפחה. ב-1946 נולד בן הזקונים, ועם השנים הגיעו דבורה וחיים אל המנוחה והנחלה.
ב-1974, בהגיעו לגיל 70, נפטר חיים מהתקף לב והותיר את דבורה באלמנותה למשך 22 שנים.
היא השתדלה לשמור על הקיים במשק, הסתפקה במועט והמשפחה תמכה בה בצער הגדול שלא נמוג.
ב-1985 יסדה דבורה קרן למלגה צנועה עבור תלמידים מעוטי יכולת במגמת לימודי היהדות באוניברסיטת בר אילן: "קרן סגל דבורה וחיים ז"ל".
את הצריף שבנה חיים תרמה המשפחה לתצוגה במרכז לתיעוד. דבורה נפטרה בשיבה בשנת 1995.