יוכבד גנדלרמן נולדה ב-1899 ברוז'ין, אוקראינה. היא סיימה עשר שנות לימוד בביה"ס והצטרפה לסניף "החלוץ" בעיירה. יוכבד הכירה את חיים מנעוריה, ושניהם היו חברים ב"החלוץ". יוכבד עלתה ב-1921, אך מאחר ועולים בודדים לא קיבלו רשיונות עליה, עוכבה יוכבד בקושטא ולפרנסתה עבדה ברחיצת אניות. לבסוף הצטרפה למשפחה שנתנה ליוכבד את הניירות של בתם שנפטרה. יוכבד הגיעה אל בת דודתה בירושלים והתפרנסה מתפירה, בעיקר תפירת נדוניה לכלות. יוכבד הצטרפה לחיים בחיפה, הם נישאו וגרו בצריף, עבדו קשה בימים והרבו לרקוד הורה בלילות, כמנהג הימים ההם. עם הזמן עלה בידם להקים בית גדול ולהעלות ארצה את הוריהם שגרו אתם. יוכבד וחיים הצטרפו לארגון יזרעאל ב-1929, וב-1932 התיישבו בכפר הס. כיוון שחיים היה מבוסס יחסית הוא התבקש למשכן את משקו כדי לאפשר לחברים נוספים לקבל הלוואות. יוכבד, אשה חרוצה ובעלת יוזמה, רכשה מדגרה, הכניסה אותה לביתה, ואף ישנה לידה כדי להשגיח על תקינות פעולתה. היא קנתה ביצי רביה מקיבוצים שונים, כשאת דרכה עשתה באוטובוסים. המדגרה, שהיתה היחידה בגוש, סיפקה אפרוחים לכל יישוביו. לאחר שהפרדסים ניטעו וטרם נשאו פרי, עברה תקופה קשה על הישובים, נאלץ חיים לחזור להובלת זיפזיף בחיפה. הוא הגיע הביתה פעם בשבועיים, וסייע ליוכבד ולבנים בהקמת המשק. בזמן מאורעות 39-36, כאשר הקשר בין היישובים התקיים על ידי איתות-אור, התנדבה יוכבד לעשות זאת, והיתה עולה בלילות על מגדל המים ומשדרת משם. ב-1938 נפתחה המאפייה הראשונה בגוש וחיים קיבל את חלוקת הלחם בגוש, משרה בה החזיק עד אחרי מלחמת העצמאות. כשבא גל העולים בשנות ה-50 התנדבה יוכבד לעזור בקליטתם: היא אספה עבורם ציוד, לימדה עברית וארגון משק בית, והיתה ממקימי סניף "ארגון אמהות עובדות" בתל מונד. במלחמת העצמאות פינתה יוכבד אחד מחדרי ביתה למפקדת פלוגת חי"ש, שאנשיה שוכנו באחד מהלולים של המשפחה. אחרי שהבן גדעון החל לשאת בעול המשק, המשיכו יוכבד וחיים לעבוד בו אך התפנו לעשות למען הציבור: חיים יזם את הפיכת המחלבה למועדון, שהיום נושא את שמו, "מועדון ח"ן", והתמסר לתחביבו - הרצאות וטיולים לידיעת הארץ. ביתם החם של יוכבד וחיים היה תמיד פתוח לקרובים וחברים הרבים שבאו אליו.