מאיר כרמלי נולד ברשיצ'ה שברוסיה הלבנה, בבית דתי לאומי שהשפעתו ניכרה על כל חייו. אביו היה רוקח, הרבה לתרום לקרן הקיימת, וכאות הוקרה קיבל זיכיון לחלקת אדמה ב"חיבת ציון". בשנת 1925 עלה מאיר ארצה ושנה אחרי כן הצטרף ל"ארגון יזרעאל". לאחר שהתבדתה התקוה להתיישב על אדמת גוש נוריס הגיע מאיר לשרון ועבד בבנימינה בהכשרת קרקע לנטיעת פרדסים ובניפוץ אבנים לחצץ לסלילת הכביש. ב-1928 עבר לפתח תקוה, שם נישא ללאה. אחרי שהות ברעננה עבר הזוג למחנה הפועלים בתל מונד, שם גם נולד בנם היחיד מוטי - הילד הראשון במחנה. מאיר עבד בפרדסי הלורד ואחרי כן התיישב עם לאה בכפר הס, שם נטעו פרדס והחלו בהקמת המשק. לאחר שחלה נאלץ מאיר לוותר על העבודה הקשה במשק, למד הנהלת חשבונות ועבד בביציה, בהנהלת החשבונות וכקופאי בכפר. הוא שמר על מסגרת דתית, היה חבר פעיל בחוג לתלמוד, חקר רבות כל סוגיה ונהנה מתבונתם של חכמינו. עליו ועל שכמותו אומר בעל התהילים: "הולך תמים ופועל צדק ודובר אמת בלבבו, לא רגל על לשונו, לא עשה לרעהו רעה".