אסתר נולדה ב-1893 ועלתה ארצה עם אברהם בעלה בשנת 1923. תחנתם הראשונה היתה פתח תקוה, בה ישבו בחבורת "מעבר". ב-1924 עזבה המשפחה את החבורה והתיישבה במושבה. כבר אז היתה אסתר דמות ידועה בין פועלי פתח תקוה, ובביתה נפגשו טובי החברים.
היה זה בית שוקק חיים, ספוג תרבות עברית ואוניברסלית, מכניס אורחים למופת. כשנוסד ארגון "יזרעאל" היתה זאת אסתר שהשפיעה על אברהם להצטרף אליו, כי עוד באחוזת הוריה היתה בה אהבה לעבודת האדמה. כאשר החליט הארגון לעבור להתיישבות קבע היתה משפחת גוטקובסקי בין ראשוני המתנחלים בגוש תל מונד, במחנה הצריפים של מטעי א"י. אסתר היתה מראשוני העובדים במשתלת "מטעי א"י" והמשיכה בכך מספר שנים.
אסתר עזרה לאברהם כמיטב יכולתה בעבודת המשק, טיפול בבעלי החיים, בקטיף ובמגרש. יחד עברו שנות מחסור, תוך מאמצים להחזיק מעמד בתנאים הקשים.
כאשר החל הגיוס בין אנשי הישוב לצבא הבריטי בעת מלחמת העולם השניה, האיצה אסתר בבעלה להתגייס אף הוא, ובמשך ארבע שנים נשאה לבדה בעול עבודת המשק.
היא השקיעה בפרדס וכתבה מכתבי עידוד לאברהם ששירת במרחקים. אף כי אסתר היתה חשוכת ילדים היא אהבה מאוד ילדים, התמסרה להם, ותמיד היתה נכונה לסייע לכל משפחה שנזקקה לכך. באחרית ימיה חלתה, ונאבקה ארבע שנים על זכותה להמשיך לחיות, עד אשר הוכרעה בשנת 1966, והיא בת 73 שנה. את גופתה צוותה אסתר למחקר באוניברסיטה וב"הדסה".