יעקב בן-ציוני (ניימרק) נולד בשנת 1901 בבריסק, פולין, וסיים שם את ביה"ס התיכון.
אביו בן ציון עלה ארצה בשנת 1897, היה מורה לעברית במזכרת בתיה אך חזר לבריסק לאחר כמה שנות חולי וסבל והיה למנהל בי"ס העברי "תרבות" בעיר. יעקב הצטרף לתנועת החלוץ, ובשנת 1922 עלה עם חבריו ארצה.
הוא היה פועל דפוס בירושלים, כורה מלח בעתלית, סולל ופועל חקלאי במושבות וסבל רעב וקדחת. כאשר עבד בכפר יחזקאל היה בין הוגי ומארגני ארגון יזרעאל שנוסד ב-1925.
ב-1930 הגיע יעקב למחנה תל מונד וקיבל מיטה בצריף הרווקים. זמן קצר אחרי כן נשא את חיה לאשה והיו בין ראשוני המתיישבים בכפר הס. יעקב היה מעורב בעשייה הציבורית ומילא תפקידים רבים ומגוונים במושב ובגוש.
הוא היה אידיאליסט, איש תרבות וספר, תרם דרך קבע ל"עתונים ההיתוליים" של הנשפים ולימים גדש את העתונות הארצית במכתבים למערכת והיה "מוכיח בשער" נגד כל מה שהיה בעיניו עוולה או פגיעה בערכים. מפעל חייו היה ספרו "כפר הס" שבו השקיע את אונו וממונו במשך שנים, וזכה לראותו יוצא לאור. הוא ראיין ודובב חברים וערך קובץ בעל ערך ייחודי במשמרת תולדות ההתיישבות בכפר הס ובגוש.
בשנות השלושים עלו הוריו ארצה לצמיתות וניצלו מגורל שאר בני המשפחה שנספו בשואה.