יצחק פורמן נולד בשנת 1898 למשפחת בורסקאים. במלחמת העולם הראשונה שרת בצבא הקיסר ונפצע בקרב. ב-1920 עלה ארצה לבדו, ללא קשר לתנועה או ארגון ציוני. ללא ידיעת השפה וללא מכרים הגיע יצחק עד סף רעב, עד שהחל משתכר מעבודות מזדמנות. עם הזמן התחבר לקבוצת חלוצים שעלתה לקרית ענבים, אך לא נקלט שם וחזר ליפו, לנוה שאנן. הוא מצא עבודה אצל גיסה של רבקה (שהיה גם אביה המאמץ), וב-1924 נשא את רבקה לאשה.
משפחת אבולעפיה, המקורבת לגיס, סדרה ליצחק עבודה כחצרן במקוה ישראל והוא עבר עם משפחתו לגור שם. במקוה פגש יצחק את דב לישבסקי שארגן חברים לארגון חקלאי תל אביב, והצטרף לארגון. ב-1933 התיישבה המשפחה בעין ורד, ויצחק התמסר לבניית המשק. הוא הקים רפת, לול ופרדס והתמסר בעיקר לגידול ירקות. להשלמת הכנסתו עבד יצחק גם בסיוד וצביעה.
הוא נפטר בגיל שמונים ושש ב-1984.