גיטיה ברלין נולדה באודסה ב-1902 בבית ציוני בו דברו עברית. גיטיה עלתה ב-1925, לאחר שנאסרה ברוסיה וגורשה משם בגלל פעילות ציונית, בטרם הספיקה לסיים את לימודיה באוניברסיטה. עם בואה התקבלה גיטיה כחברה בדגניה א', לא מעט בזכות ידיעתה את השפה העברית, שהיתה השפה היחידה המותרה בשימוש שם. היא חלתה בקדחת, נאלצה לעזוב, ועברה למשק הפועלות בפתח תקוה. שם התנסתה במאבק ל"עבודה עברית", עבדה בפרדסים ובכרמים, יצאה להכשרה בטירה ובין הזמנים הכירה את דב. הם נישאו ב-1927 והתיישבו בתל אביב.
בשנות הארבעים עברה המשפחה, שכללה שלוש בנות, לחיות בעין ורד, ודב היה למזכיר המושב. ערב אחד נתקף דב כאבים לאחר עקירת שן, הובהל למחרת לבית החולים ומשם לא חזר. הוא נקבר בעין ורד והוא בן 38. גיטיה נותרה עם שלוש בנות קטנות וגידולן היתה הטעם והמטרה לחייה. היא החזיקה את המשק, למדה הוראת מלאכת יד ולימדה בביה"ס האזורי בתל מונד. ב-1946 עברה גיטיה לתל אביב, המשיכה לעסוק בהוראה, טיפחה את בנותיה ודאגה לבל יחסר להן דבר. היא המשיכה ללוות את בנותיה ולתמוך בהן בעצה ובמעשה וטוותה קשרים איתנים עם המשפחות שהקימו. עם צאתה לגימלאות מתנדבת גיטיה לאיל"ן, וכשנכדיה מתגייסים לצבא - לועד למען החייל. חמישים ושלוש שנים חיה גיטיה לבדה, ואת אהבתה קצרת הימים נשאה בליבה כמקדש - מעט ולא חלקה אותה עם איש. עיקרי תורת חייה היו עצמאות ונתינה לזולת. בכל אשר עשתה שאפה לשלמות, ולמרות הקשיים שנאבקה בהם שמרה על חום אנושי.
את הציון לשבח על התנדבותה קבלה בגיל 80. אשה מופלאה.
"האיש והאישה הם האדם" ר' אברהם איבן עזרא