מאיר דרוקר נולד גם הוא בלובצ'וב. את למודיו החל ב"חדר", אך כאשר התייתם מאביו נאלץ להפסיק ללמוד ולעבוד לפרנסת המשפחה. הוא עבד כשוליית נגרים והיה לנגר-אומן. ב-1937 עלה עם דבורה ושני התינוקות ארצה ואחרי זמן קצר אצל גיסו בחיפה התיישבו בתל אביב, שם עבד מאיר ב"הארגז". עקשנותה של דבורה הביאה אותם ביום קיץ חם בשנת 1938 לעין ורד, והחלו לבנות שם את חייהם. מאיר יצא לעבוד כנוטר ואחר כך כנגר במחנות הצבא הבריטי והרחיק עד עזה. בו בזמן שקד על פיתוח המשק, בנה לולים ומצודות לעופות, הביא עגלה מתל עדשים ונשא אותה על כתפיו מן הכביש הראשי כדי שתהיה התחלה לרפת, רכש פרדה ועבד בחריש אצל החברים.
מאיר היה חסון בגופו, חרוץ, צנוע וישר דרך, הוא הגיע לשיבה טובה, ומוקף ילדיו, נכדיו ו-11 ניניו המשיך לעבוד עד גיל שמונים.
תמיד כאב על שלא הספיק להציל את אמו ואחיותיו שנשארו בפולין ונספו בשואה.