פועה, בת נחום יצחק ושרה לבית שיף, נולדה ב-1903 בעיירה קלצק שברוסיה הלבנה, למשפחה מסורתית מהמעמד הבינוני, ולה 3 אחים ואחות. האב, חייט המקובל מאד בעיירה, חלם על ארץ ישראל וחינך את ילדיו ברוח ציונית.
בהיות פועה בת 9 נפטרה אמה, חיי המשפחה השתנו, ומשק הכית והטיפול באח הקטן נפל על כתפי הבנות. בהיותה בת 17 מצאה פועה עבודה בבית מרקחת, ובערבים למדה עברית והחלה לרקום חיי חברה. היא הצטרפה ל"החלוץ", וב-1925 עלתה ארצה, אחרי אחותה הבכורה, שעלתה קודם לכן, והגשימה בכך את חלום הוריה.
תחנתה הראשונה היתה קיבוץ גבעת השלושה, שם עבדה בגן הירק, בבית התינוקות ובמטבח. התנאים היו קשים מאד, ואחרי שנתיים עברה פועה עם קבוצת. חברים למגדיאל, שהיתה מושבה צעירה, ועבדה בכביסה בבתיהם של המתיישבים.
במגדיאל פגשה פועה את נפתלי, והשניים נקשרו. הם הצטרפו לארגון חקלאי תל אביב, וב-1933 עלו להתיישב בעין ורד.
הבן הבכור, יעקב, נולד ב-1929, ואחריו גיורא ואלישע. היום גרים שלושת הבנים בעין ורד, מעבדים את משקיהם הכוללים פרדס, לולים וכוורות. שבט אולייניק מונה, לבד מהאחים, 11 נכדים ו-8 נינים, כולם נצר לדור המייסדים - פועה ונפתלי.