נפתלי אולייניק (נפתולה) נולד בשנת 1902 בעיירה בייטן שברוסיה הלבנה, למשפחה דלת אמצעים. תחילה למד נפתלי בחדר ואחרי כן בביה"ס, ובערבים עבד, כדי לסייע למשפחה.
האב היה מורה לעברית ורוסית, הירבה לספר על ארץ ישראל וחינך את ילדיו ברוח הציונות. הספר "אהבת ציון" עורר בנפתלי את הדחף לעלות ארצה.
בהיות נפתלי בן 15 נפטר האב, ונפתלי הבכור נשא בעול הפרנסה, אשר היה כבד במיוחד בשנות המלחמה.
נפתלי הצטרף ל"פועלי ציון", עמד בראש הועד, ואחרי כן עבר לסלונים, בה היתה פעילות המפלגה רבה יותר. ב-1925 נסע לוורשה, ומשם עלה ארצה בעזרת דרכון מזויף.
תחילת דרכו היתה בעבודת נמל בחיפה, שם היתה תחרות קשה בפועלים הערבים, ושם גם חלה בקדחת. הוא נענה להזמנת דודנו והגיע למגדיאל, שם קיבל עבודה קבועה, וגם פגש את פועה. מצבם הכלכלי השתפר והם רכשו מגרש ועליו צריף למגורים, אך רצונם העז היה להיות חקלאים. נפתלי הצטרף ל'ארגון יזרעאל' ואחרי כן ל'ארגון חקלאי תל אביב' וב-1933 התיישבה המשפחה בעין ורד. המושב נבנה בעבודה קשה של החברים ובנות זוגם.
נפתלי נפטר בשנת 1992.