רחל ויעקב נישאו ב-1927, עברו למגדל, והצטרפו לארגון "יזרעאל". שם החלו בהרחבת הקן המשפחתי: עם לידתם של שמוליק ושושנה.
באביב 1932 התגשם חלומם והם עלו להתישבות בכפר הס. השנים הראשונות היו קשות ביותר. יעקב עבד בפרדסי יכין ובתום יום העבודה בנה את המשק, שעיקרו משתלות עצי פרי וגפן. המחרשה וסכין ההרכבה היו לו לא רק כלי עבודה, אלא גם סמלים! רחל עזרה במשק ובנוסף לעבודות הבית וטיפול בשלושה ילדים, עם הולדתה של מירלה, עבדה בהנהלת חשבונות בכפר, כדי לעזור בכלכלת המשפחה. יעקב מעורה מאוד בחיים הציבוריים בכפר, כמזכיר וכחבר בועדות שונות. המשק מתפתח, הפרדס מתחיל הניב, הילדים גדלים ועוזרים בעבודה. עוברים מצריף לבית. יש שכר לעמל! חלום חייהם מתגשם: קמה מדינת ישראל!
ואז, למחרת הכרזת המדינה, ו' באייר תש"ח, יומיים אחרי הקרב על טירה, נפגע יעקב מכדור אויב במרכז הכפר ונהרג, והוא בן 48.
בעיצומה של תנופת עשייה. חדוות יצירה ובניה משותפת של יש מאין - נעצרו החיים באחת. רחל נשארה לבדה. היא המשיכה לטפל בלול ועבדה גם בחוץ. היא מלאה תפקיד אם וגם אב, ותמיד מצאה זמן גם לקריאת ספר. כמו סלע איתן, מעולם לא התלוננה על הבדידות והקושי. תמיד עזרה לאחרים ולעצמה לא בקשה מאומה. במשך שנים סרבה רחל לקבל גמלה ממשרד הבטחון, ואמרה כי "המדינה צעירה וענייה, וצריך לתת לה ולא לקבל ממנה".
רחל זכתה לראות את שלושת ילדיה מקימים משק בכפר נכדים ואף נינה. היא זכתה להערכה ולאהבת הכל, אבל השמחה היתה ממנה והלאה. פעם אחת, ברגע של אמת, אמרה: "לי היה טוב יותר בלי מדינה ועם אבא". תלונה יחידה במשך 39 שנים של שכול.
בד' בניסן תשמ"ז, 3.4.1987, תמה מסכת חייה והיא בת 90 שנה.