בשנים הראשונות שימש, הקרון כמשכנו של גן הילדים הראשון בגוש. לא ארכו הימים והוא צר מלהכיל את כל הפעוטות, ועם הקמת נקודות ישוב חדשות (כפר-הס, עין-ורד, חרות), הוקמו גני-ילדים בכל אחד מהם. אך בזה לא נסתיים תפקידו של הקרון כמוסד חינוכי. משך זמן מסוים היה המשכן הראשון של בית-הספר במחנה, שהיה משותף לכל הישובים בגוש. "חברת מטעי ארץ ישראל" השתתפה בהחזקת בית-הספר.<br>מספר התלמידים הלך וגדל וצריפי המחנה הפכו לכיתות, עד שהגיע הזמן להקים את בנין בית-הספר במרכז הגוש. בשנת תרצ"ה (1935) החלו בבניין ביה"ס על שטח נרחב. לורד מלצ'ט השני ולורד זיו, שהקים בינתיים את ביתו בתוך חורשת האורנים, הושיטו את עזרתם לבנין בית-הספר. הואיל ובית-הספר נימנה על זרם העובדים השתתפה בהנהלתו גם מזכירות מועצת הפועלים המקומית.<br>בשנת תרצ"ו-1936 עמד בניין בית הספר על תלו: שש כיתות לימוד ואולם גדול לחגיגות וכינוסים ששימש גם כבית-עם לחברי הגוש. במשך שנים רבות היה אולם בית-הספר האולם הציבורי היחיד בכל הגוש. הוא גם שימש כאולם התעמלות של בית-הספר. באותה שנה עזבו ילדי בית-הספר את הצריפים במחנה ועברו אל מעונם החדש והנרחב בתל-מונד.<br>עשר שנים לאחר הקמת הבניין הראשי, הונח היסוד לבנין השני (קיץ תש"ה 1945), ועם העלייה ההמונית ,וגידול מספר התלמידים הוסיפו את האגף השלישי (תש"י 1949/50). ביה"ס קלט גם את הילדים ניצולי השואה, שאומצו ע"י המושבים: עין-ורד, חרות וכפר-הס.<br>בשנת הלימוד תשי"ד - 1954 למדו בביה"ס המשותף קרוב ל-500 תלמידים ב-14 כיתות. נוסף לכך למדו כ-500 תלמידים בחמש כיתות במוסד המסונף, בשיכון העולים ובמעברה. במשך כל שנות קיומו הצליח ביה"ס לשמור על צביונו המיוחד כבית-ספר משותף לכל יישובי הגוש, אם כי היו עוד מוסדות-חינוך ביישובי "הפועל המזרחי" (פורת ויזרעאל), וגם בית ספר דתי-ממלכתי בשיכון העולים.<br>מוסדות החינוך בגוש הבטיחו חינוך משותף לילדי המושבים הוותיקים, לעולים החדשים ולילדים בתחום המועצה המקומית תל-מונד. מצב זה עורער עם פרוץ החיכוכים בין המועצה האזורית "הדר השרון" והמועצה המקומית תל-מונד. אז נאלצו לחלק את המוסד המשותף לשניים: ביה"ס של המועצה האזורית בשביל ילדי המושבים, וביה"ס של המועצה המקומית. הדפסה |
תגובה
