|
מספר התלמידים הלך וגדל וצריפי המחנה הפכו לכיתות, עד שהגיע הזמן להקים את בנין בית-הספר במרכז הגוש. בשנת תרצ"ה (1935) החלו בבניין ביה"ס על שטח נרחב. לורד מלצ'ט השני וישראל זיו, שהקים בינתיים את ביתו בתוך חורשת האורנים, הושיטו את עזרתם לבנין בית-הספר. הואיל ובית-הספר נימנה על זרם העובדים השתתפה בהנהלתו גם מזכירות מועצת הפועלים המקומית.<br>בשנת תרצ"ו-1936 עמד בניין בית הספר על תלו: שש כיתות לימוד ואולם גדול לחגיגות וכינוסים ששימש גם כבית-עם לחברי הגוש. במשך שנים רבות היה אולם בית-הספר האולם הציבורי היחיד בכל הגוש. הוא גם שימש כאולם התעמלות של בית-הספר. באותה שנה עזבו ילדי בית-הספר את הצריפים במחנה ועברו אל מעונם החדש והנרחב בתל-מונד.<br>עם פרוץ המאורעות 1936 הורע מצב הביטחון, והיה גם ניסיון למקש את הדרך בין תל-מונד ל"חירות". הוחלט איפוא שהילדים בגיל הרך ילמדו במושבים.<br>כעבור שנתיים-שלוש היה גם הבניין החדש של בית-הספר צר מלהכיל את כל התלמידים שרבו והלכו והיה צורך להקים צריפים בחצר הרחבה של בית-הספר.<br>ביולי 1939 הוזמן ד"ר חיים שיבר ע"י המרכז לחינוך של הסתדרות העובדים לפתוח כיתה י' לאחר שעוד בשנה הקודמת נעשה ניסיון לקיים כיתה ט' ככיתת-המשך. במשך השנים 1945-1939 פעלו עשר כיתות מודרגות. ההורים של שני המושבים (כפר-הס ו"חרות") החזיקו על חשבונם את הכיתה, מבלי להתחשב במצב הכלכלי שהחמיר מאד באותו זמן. בשנה הראשונה לקיום הכיתה למדו בה 12 תלמודים, 6 מכפר הס, 5 מחרות ואחת מכפר זיו. הלימודים עמדו על רמה נאותה, אעפ"י שלא הייתה עדיין תוכנית קבועה. בסוף שנת הלימודים נערך מבחן פומבי של בוגרי כיתה יב' השתתפות ההורים וראשי הציבור.<br>רוב התלמידים המשיכו את לימודיהם בבית הספר החקלאי "כדורי" ובנהלל, או בבתי-ספר תיכוניים בעיר. במשך הזמן הפכו כיתות-ההמשך, ס' ו י' למוסד קבוע ורוב ילדי הגוש המשיכו את לימודיהם בהן.<br>בשנת תשי"ז 1956/57 נסגרו כיתות ההמשך ורוב התלמידים המשיכו מאז את הלימודים התיכוניים בכפר-סבא, או בבתי-ספר מקצועיים.<br>עשר שנים לאחר הקמת הבניין הראשי, הונח היסוד לבנין השני (קיץ תש"ה 1945), ועם העלייה ההמונית ,וגידול מספר התלמידים הוסיפו את האגף השלישי (תש"י 1949/50). ביה"ס קלט גם את הילדים ניצולי השואה, שאומצו ע"י המושבים: עין-ורד, חרות וכפר-הס.<br>בשנת הלימוד תשי"ד - 1954 למדו בביה"ס המשותף קרוב ל-500 תלמידים ב-14 כיתות. נוסף לכך למדו כ-500 תלמידים בחמש כיתות במוסד המסונף, בשיכון העולים ובמעברה. במשך כל שנות קיומו הצליח ביה"ס לשמור על צביונו המיוחד כבית-ספר משותף לכל יישובי הגוש, אם כי היו עוד מוסדות-חינוך ביישובי "הפועל המזרחי" (פורת ויזרעאל), וגם בית ספר דתי-ממלכתי בשיכון העולים.<br>מוסדות החינוך בגוש הבטיחו חינוך משותף לילדי המושבים הוותיקים, לעולים החדשים ולילדים בתחום המועצה המקומית תל-מונד. מצב זה עורער עם פרוץ החיכוכים בין המועצה האזורית "הדר השרון" והמועצה המקומית תל-מונד. אז נאלצו לחלק את המוסד המשותף לשניים: ביה"ס של המועצה האזורית בשביל ילדי המושבים, וביה"ס של המועצה המקומית.<br> עם הנהגת הרפורמה שחלה גם על בתי הספר בגוש, נפרדו כיתות ז'-ח' מביה"ס של המועצה האזורית ותלמידי כיתות אלו לומדים בביה"ס האזורי בעמק-חפר.<br>במשך כל השנים הושם דגש מיוחד על חינוך חברתי שבא לביטוי בעריכת מסיבות וחגיגות משותפות. במשך שנים רבות נחוגו בצוותא מסיבות "בר-מצווה" שהיו מלוות תכנית אמנותית, וכמו כן הפך חג הביכורים למאורע חברתי חשוב שבו השתתף הגוש כולו.<br>טקס הבאת הביכורים נערך ברוב פאר בחצר ביה"ס או באחד הישובים. בט"ו בשבט שותפו תלמידי ביה"ס בנטיעת עצים בחצר ביה"ס או באחד הישובים, וגם חגיגה זו הייתה מלווה תוכנית אמנותית. במשך כל השנים שקד ביה"ס על עריכת טיולים בכל רחבי הארץ, בהתאם לגיל התלמידים. לתלמידי הכיתות הגבוהות נערכו טיולים של שבוע ויותר בגליל העליון ובמרחבי הנגב. אין ספק שטיולים אלה טיפחו את זיקתם ואהבתם של התלמידים לארץ.<br>מתוך: בן ציוני יעקב, ספר כפר הס, 1977, הוצאת דפוס מוזס.
הדפסה | תגובה