אנחנו והשכנים הערביים

מן הימים הראשונים במושב פגשנו בשכנינו הערבים, כשהם באו רכובים על חמורים למכר ירקות וביצים למתיישבים החדשים. את הפרות הראשונות במשק - והחמורים קנו מן הערבים. לא פעם התגלו הערבים כסוחרים ממלחים. כשהם הערימו על המתיישבים הראשונים שלא ידעו את תורת החקלאות. הם הביאו פרה שלא חלבוה יום או יומיים. המתיישב חלב מלא הדלי, אך לדאבון לבו התבררה התרמית כבר למחרת היום כי הפרה אינה מן המניבות ביותר. גם תבן לפרות וגרעיני דורה לעופות קנו מהערבים.<br>באותם הימים היו הדרכים, דרכי עפר, ורק חמורים וגמלים יכלו לעבור בהן. כאשר החלו לבנות בתים בכפר היו הערבים מביאים בשירת גמלים את חמרי הבנים - זיפזיף וחצץ. אנו הילדים אהבנו מאוד לראות איך הערבים מבריכים את הגמלים כשהם משמיעים מגרונם חרחור ארוך חר...חר...חר...הגמל היה קורס תחתיו, הערבי היה מתיר את החבל, הזיפזיף נשפך על הערמה שהלכה וגדלה. כל ביקור של הערבי היה נגמר ליד ברז המים. הוא היה רוחץ אץ ידיו פניו ורגליו, משקה את חמורו וממלא מים בכליו. באותם ימים לא ידעו הערבים לקדוח בארות עמוקות, וכדי לשמור על יחסי שכנות טובים התירו לערבים לבוא ולהשקות את עדריהם ולמלא מים בכליהם.<br>לעתים השתמשו הרועים ברשות זו לרעה. הם היו עולים לרעות את עדריהם בתוך הפרדסים ומחבלים בנטיעות. אז היו באים השומרים (ברכיב על סוסים) לגרשם מן השטח. לעתים התפתחו תגרות קשות בין הערבים שרצו להרוס ואף לגנב. לבין העובדים והשומרים.<br>תקופה קשה הייתה בזמן המאורעות. הערבים התנכלו ליהודים בכל הארץ. בתקופה זו לא נראו ערבים בכפרינו, רק שמענו מדי פעם יריות והורינו עסוקים היו בשמירה. מעל גגות הבתים הקיצוניים בכפר הציבו זרקורים לשמירה. ליד הזרקורים שמרו אמהות על פי תור ובעמדות מסביב לכפר שמרו הגברים.<br>בימי מלחמת השחרור נתק הקשר עם הערבים. הם זממו להרס את הישובים. ירו ותקפו. במיוחד סבל הישוב הדל שהיה בכפר יעבץ שהיה מבודד ביותר.<br>בוקר אחד יצאו המונים רבים מטול כרם לעבר הישובים כשהם יורים וצועקים. המגנים נלחמו בחירוף נפש כדי להדוף את המתקיפים. הקרבות גברו.<br>יום לפני הכרזת המדינה נערך קרב אכזרי בין חיילנו לבין חיילי צבא עיקרי שהיו בכפר טירה. בקרב נורא זה נפלו הרבה מבני הגוש.<br>לאחר ההכרזה על הקמת המדינה, הגיעו תגבורות של חיילים ונשק, והצבא הערבי הלוחם נהדף. טירה ושאר הכפרים בסביבה נכבשו על ידיד צבאנו. הם היו צריכים להסתגל לחוקי מדינת ישראל.<br><br>כתבה: לאה שביט הדפסה | תגובה

חזרה