היחסים עם הערבים עד קום המדינה

בשנות הקמת גוש תל מונד ניתן לחלק את היחסים עם הערבים לשניים: מצד אחד (ע"פ עדותם של בני דור המייסדים) היחסים היו טובים וחבריים, היישוב נעזר בערבים, צירי תנועה ראשים עברו בסמוך ליישובים, הערבים עצרו ביישוב ועסקו במסחר זעיר, ואף נהגו לשתות ולאכול ביחד עם יהודים בבתיהם. הערבים אף סייעו בבניית הישוב על ידי כך שהביאו את חומרי הבניה שלא נמצאו במקום עם שיירות הגמלים. בשלב זה הערבים עדיין לא פעלו באופן לאומני, מושג זה עוד לא התעורר. מצד שני, הערבים ניצלו את שהותם המוקדמת והיכרותם את השטח של היישוב לביצוע גנבות. המצב הקשה כפי שמתואר במכתבו של אלכסנדרוביץ, מפקד מחנה תל מונד, מתבטא בעיקר בנושא הגנבות ובחוסר היכולת והאמצעים לפעולה כנגד תופעה זו. עוד במכתבו מציין אלכסנדרוביץ שקיבלו הבטחות מהמזכירות הארצית של אגודת השומר לסידור שמירה, אך דבר זה לא קרה. ניתן להבין את מצבו הקשה (כלכלי) של הארגון מכך שהמתיישבים היו צריכים לממן מכיסם את הוצאות ההגנה ( גדרות, שמירה). למרות שמצוין שארגון השומר מימן חלק מהשמורים ואף רכש נשק. במודעה במושב עין ורד מתאריך 30.07.35 מצוין שהשומרים חברי המושב מזלזלים בשמירה ובביטחון (נעשו פריצות בגדר, על ידי החברים, על מת שיהיה להם יותר קל לצאת לשדות). ניתן להסיק מכך שמצב הביטחון היה שפיר ורגוע. ועד המושב נאלץ להכריז על ענישה לפוגעים בשמירה ובגידור.<br>יחס השלטון הבריטי - הגנבות ביישובים הפכו לבלתי נסבלות על פי תאורו של אמסטל אשר מציין מספר אירועים בפרק זמן קצר, לאחר כל אירוע הגישו תלונה למשטרה הבריטית שהייתה אמורה לטפל הפורעים ובגנבים. דבר זה לא קרה והבריטים לא פעלו על מנת לעצור את הגנבות, אדרבא המשטרה הבריטית ניסתה לטשטש ראיות ולהסתירן.<br>לאחר הגנבות הרבות הוחלט במושב עין ורד להטיל מספר הגבלות על היחסים עם הערבים, הוחלט:"שאסור להשהות ערבי סמוך לשקיעת השמן וכן גם להזמין אותו לשעה מוקדמת לפני זריחת השמש. השומר ירחיק כל זר מחצרות ומגבולות היישוב".<br>הגדרת שווקים - מותר לקנות רק מיהודים ולא מערבים. למרות זאת יהודים לא נשמעו וקנו מערבים, ועקב כך הוחלט להטיל עונש על העבריינים.<br>איסור נוסף שהוטל, היה על כניסת ילדים ערבים ליישוב בכל שעה.<br>הכוונה על פי הבנתי היא ניסיון להתנתק מהערבים הן מבחינה פיזית (ואולי ע"י כך התמעטו הגנבות) והן מבחינה כלכלית ואי יצירת כל תלות בהם. ניתן לומר על פי המסמכים והעדויות שעד שנת 1936 (תחילת המאורעות) היחס בין הערבים ליהודים היה בדרך כלל יחס שכנות פורה ומוצלח. הדפסה | תגובה

חזרה