לא ינום ולא יישן

מושב עין ורד עלה על הקרקע בשנת 1930 בסביבה עוינת, בין יישובים ערביים: מצפון המנסורים והחלילים , במערב הכפרים טיקלי ומיסקי ובמזרח טייבה וקלנסווה. מטעמי ביטחון הקימו את המושב על גבעות הצופות על הסביבה, בשלושה ריכוזים עיקריים - "המרכז", "בירוביג'אן", "עבר-הירדן". כדי להגן על היישוב החדש בצורה יעילה, נבנו במקומות הגבוהים עמדות תצפית ומגן. עמדה במרכז על גג בית העם ששלט על כל הסביבה, עמדה על בריכת המים לכיוון צפון-מזרח ועוד שלוש עמדות בצפון-מערב, במערב ובדרום. חלק מהעמדות היו בנויות בטון, ואחרות נבנו מעץ ומפחים. העמדה המערבית ניצבת עד היום בבית הנער.<br>במצב הביטחון במושב היו עליות וירידות במשך השנים. בשנות ה 30 ערביי הסביבה עקרו נטיעות בפרדסים הצעירים בטענה של ריב קרקעות. בשנת 1938 נרצחו ארבעת מחברי המושב בדרכם לעבודה בפרדסי הסביבה. בשנות ה- 40 היו גניבות של בהמות עבודה ושל ציוד השקיה מן השדות. למניעת הגנבות יצאו שומרי שדות רכובים על סוסות אצילות עם שוט ארוך ואקדח בחגורה, ולהשלמת ההרתעה נוסף רובה וגם כלב מפחיד.<br>בעקבות המאורעות 1939-1936 סידורי הביטחון השתפרו. החברים גויסו על ידי מוסדות היישוב בתור נוטרים וגפירים, לבשו מדים וחבשו כובעים מיוחדים. הגפירים שירתו ככוח במושב והנוטרים בסביבה, כשהם רוכבים על סוסים ולימים אף בטנדרים של שנות הארבעים. כל אחד בחר לאיזה כוח להתגייס, לפי מכסה שנקבעה על ידי המוסדות: נוטרים או גפירים, הגנה או פלמ"ח.<br>במלחמת העולם השנייה התגייסו לצבא הבריטי שמונה-עשר חברים וחברות. שניים מהם נהרגו במלחמה ושניים נפלו בשבי. בתום המלחמה חזרו המגויסים והמשיכו בפעילות בכוחות ההגנה.<br>הימים היו ימי המנדט הבריטי ורוב הכוחות עסקו במחתרת בתפקידים נוספים: עלייה ב', רכש אמצעי לחמה, סליקים, קורסים לפיקוד ולימוד כלי נשק. תפקידי הנשים היו: חובשות, קשריות ותצפיתניות. בני הנוער אורגנו במסגרת הגדנ"ע המסווה של "הנוער העובד", ועברו קורסים, כגון ג'ודו, שדאות, קפא"פ (קרב פנים אל פנים ), טיפוס בחבל וקפיצות מגובה. הבוגרים שבינינו שירתו במלחמת השחרור כלוחמים, והצעירים כתצפיתנים וקשרים ליד הטלפון. לקראת מלחמת השחרור ביצרו את המושב בגדר היקפית עם התרעה חשמלית. במקים של ניתוק הגדר היה מרכז בקרה שהתריע על הנתק, ואז הופעל כוח כוננות לאיתור הנתק ותיקונו. במרכז הבקרה שמרו חברות וחברים מבוגרים, בעלי ידע בהפעלת המערכת. בכפר היו ארבעה טלפונים בלבד, ובשעת חירום הם פעלו כקשר פנים וחוץ. הטלפון המרכזי הוצב במזכירות ולידו שמרו ילדי המושב, בני 14-11. בקרבות מלחמת העצמאות איבדנו ארבעה בנים יקרים.<br><br>יונה ברנע (ברנד) הדפסה | תגובה

חזרה