התפתחות ההשקיה בגוש תל מונד

מים לשתיה ולהשקיה הינם מן הגורמים המרכזיים להתיישבות. ואכן בד בבד עם רכישת הקרקעות בסוף שנות העשרים, נעשו בידי הראשונים הפעולות לחיפוש מים ע"י קידוח בארות אל מקורות המים, קרי מי התהום שהם המקור היחיד באזור זה.<br>בתערוכה שלפנינו מוצגים האמצעים להספקת מים: הבאר והבריכה הראשונים והזרמת המים לחלקות הגידול: פרדס ושלחין.<br>הבאר הראשונה הייתה באר "שכטה". בור בקוטר של כ-4 מטר ובעומק של 30-40 מ', עומק שמגיע עד סמוך למפלס מי התהום. הבור נחפר בידיים, דופן בבלוקים מותאמים לעיגול. את האדמה העלו בעזרת גלגלת ודליים.<br>המשאבה (משאבת בוכנה) מוקמה בתחתית הבור. בתחילה מנוע דיזל מוקם בחלקו העליון כשהוא מפעיל את המשאבה בעזרת מוטות ארוכים. בשלב מאוחר יותר נקדחו בארות בעלי קוטר של כמה עשרות סנטימטרים. המשאבה הותקנה בתחתית הבור במפלס מי התהום כשהיא מקושרת למנוע שנמצא למעלה ע"י ציר ארוך. בעקרון בארות מסוג זה מופעלות עד ימינו אנו.<br>בריכה הוקמה בכל שוב במקום הגבוה ביותר במטרה ליצור וסת לעודפי מים ומאגר בעת "מנוחת" הבאר. המים מן הבריכה זרמו לישוב ולחלקות בכוח הכבידה (גרוויטציה). מאוחר יותר הותקן מדחף (בוסתר) כדי ליצור לחץ במערכת המים.<br>שיטות השקיה מוצגות לאורכו של הקיר בשתי שלוחות: הפרדס בחלק התחתון והשלחין בחלקו העליון.<br>השקית הפרדס: שיטת השקיה בצלחות השקיה "קליפורניה". המים הוזרמו בשתי דרכים:<br>1. צינורות ומגופי ברזל חוצים את החלקה בניצב לשורות. המים בציוד זה נמצאים בלחץ מלא.<br>2. צינורות ו"בריכות" מגוף מבטון חוצים את החלקה כנ"ל. המים ללא לחץ.<br>הדרך הראשונה פעלה בפרדסי מטעי א"י והשנייה במושבים. שיטת השקיה זו פעלה עד הקמת מדינת ישראל.<br>השקיה בהתזה "פרפריין", החלה לאחר הקמת המדינה, כאשר קווי ברזל הותקנו בחלקות, בניצב לשורות. צינורות הפרפריין מאלומיניום בקוטר "3 מחוררים ומנויידים. שיטה זו פעלה בספיקה גבוהה מאוד, דבר אשר גרם לבזבוז רב של מים ועד מהרה יצא משימוש.<br>המטרה מתחת לנוף: זו פעלה בצינורות מנויידים, בעיקרם מאלומיניום ובממטירים להשריה מתחת לנוף העצים. הייתה גם התחלה של שילוב בשלוחות פלסטיק כדי לחסוך ניידות או העברת הקווים. שיטה זו פעלה עד סוף שנות ה 50.<br>בשלחין:<br>1. צינורות ברזל "1 וממטרות סביבון. לממטרות הסביבות קוטר הרטבה קטן ולכן נעשה החיפוש לממטירים שונים בהפעלה רוטורית וממטרות פטיש בתחילה מחו"ל ואח"כ בפיתוח מקומי, כל אלו להגברת מרחק ההצבה ולשיפור פיזור המים.<br>2. השקיה סניפית "סקינר": בנויה מצינורות בקוטר "1 ובו פיו במרחק קצוב. בראש קו הצינורות נמצא מנוע הפועל בלחץ המים וגורם לתנועת הלוך ושוב של קו הצינורות. הקו מונח על רגליים בגובה של כ- 1 מ' וניתן להעברה (ניידות). מרחק ההצבה כ-15 מ'. שיטה זו פעלה מסוף שנות ה 40 עד אמצע שנות ה 50.<br>3. במקביל לשימוש בהשקיה סניפית מתגבר השימוש בצינורות אלומיניום "2 מנויידים (בדומה לזה שבפרדס) כאשר מתפתח ומשתפר השימוש בממטירי פטיש לטווח רוך, ומרחק ההצבה בין הקווים הוא 12 מ' ויותר. מוצגים ממטירים שונים בהתאם להתפתחותם ואביזרי השקיה שונים.<br><br>כתב: יאיר צוק. התערוכה ממוקמת בחצר הראשונים הדפסה | תגובה

חזרה