מ"ועד הגוש" עד למ.א. הדר-השרון

ועד הגוש לא נוצר יש מאין. קדמה לו בעבודה מוניציפאלית מועצת פועלי תל מונד, שבשנת 1932-35 הייתה המוסד היחיד שטיפל בכל תושבי האזור ומוכרת בתור שכזה ע"י מוסדות הישוב. בשדה החינוך טיפל בבית הספר האזורי, מיד לאחר ייסודו, ועד חינוך משותף לשלושת המושבים (כפר-הס, חרות ועין ורד) עד שמסר ניהולו למועצה האיזורית.<br>עם גידול אוכלוסיית המושבים וריבוי בעיותיהם המשותפות שוב לא יכלה מועצת הפועלים לטפל בעניינים מוניציפאליים, שבשבילה היוו עניין שולי, והיה צורך להקים ועד גוש מיוחד שיטפל בעניינים המוניציפאליים שרבו והלכו משנה לשנה. ואכן בכינוס של המושבים בפברואר 1935, שהתקיים במטבח הפועלים במחנה תל מונד, נבחר ועד הגוש הראשון שהורכב ממזכירי שלושת המושבים. ( תל מונד טרם היוותה אז גורם ישובי רציני).<br>מלכתחילה לא היה שום מנגנון לועד הגוש, וחבריו היו מתאספים רק לעת מצוא, כשהיה צורך לפתור בעיה כלשהי. רק בשנת 1938, כשמאורעות הדמים בארץ ובאזורנו הגיעו לשיא ( באותה שנה נפל הקרבן הראשון גולדנברג ז"ל, וזמן מה לאחר מכן נרצחו 4 חברי עין-ורד בלכתם לעבודה), התחיל ועד הגוש בעבודה סדירה ונבחר מזכיר במשכורת של 3 לא"י לחודש, והטיפול בענייני בטחון באזור עבר לוועד הגוש.<br>בקיץ 1938 הוחלט בעצה אחת עם מפקדת ההגנה של הגוש שמדי יום, עם שחר, לפני צאת האוטובוס לתל אביב, יצא צוות אנשים לבדוק את הדרך המחברת את הגוש עם הכביש הראשי, לאחר שהרבה קרבנות נפלו ממוקשים שהטמינו הטרוריסטים הערבים בדרכים (כבישים טרם נסללו באזורנו).<br>לפעולה זו נדרשו 30-40 לא"י לחודש. מזכיר ועד הגוש קיבל על דעת עצמו את האחריות לכיסוי ההוצאה הזאת, משום שראה הכרח בפעולה זו, וידע שדיון בועדי המושבים יימשך שבועות. נכונותה של החלטתו ה"אוטוריטארית" הוכחה כבר ביום הראשון, כאשר הבודקים שיצאו בבוקר לפני האוטו, גילו 2 מוקשים בדרך, דבר שמנע אסון מחריד. ( רק כעבור שנה נמצא הסכום לכיסוי הוצאת גילוי המוקשים ופירוקם). מצב זה העלה את ההכרח להתחיל בסלילת כבישים, ואכן באותה שנה נסללו הכבישים המחברים את שלושת המושבים עם תל מונד. סלילת הכבישים פתרה בחלקה גם את שאלת חוסר העבודה במקום. עם הרחבת הפעולה ונוכח הבעיות המוניציפאליות שרבו והלכו, הגיעו עסקני הגוש יחד עם אנשי הועדה של ההסתדרות למסקנה, כי פעולה מוניציפאלית סדירה מחייבת הקמת מועצה אזורית מוכרת ומאושרת על ידי השלטונות.<br>לעניין זה נרתם עו"ד ברנזון, שהיה אז מרכז הועדה המוניציפאלית של ההסתדרות, והתחיל משא-ומתן עם שלטונות המנדט שגילו הבנה רבה לעניין זה.<br>ייסוד המועצה האזורית נתעכב עקב התנגדותם של בעלי הנחלאות הפרטיות, שחששו פן יוטלו עליהם מסים כבדים ע"י מוסד רשמי. כדי להתגבר על המכשול הזה הוסכם לחפש דרך לצמצום הטלת המסים למספר שנים. בינתיים התנהל מו"מ בייחוד עם יהודי אנגליה, בעלי הנחלאות הגדולות ובעלי ההשפעה בחוגי השלטונות, ובראש וראשונה משפחת זיו הידועה. עם פרוץ המלחמה נפסקה פעולה זו.<br>כאן המקום לציין שעד להקמתה של המועצה האזורית השתתפו בעלי הנחלאות האנגליים, ובייחוד חברת מטעי א"י ומשפחת זיו בהוצאות הגוש. גם בהרמת הבניין הראשון של בית הספר האזורי השתתפה משפחת זיו ב-1000 ליש"ט.<br>ב-1945 עם סיום המלחמה היו כבר הישובים מגובשים ומבוססים גם מבחינה כלכלית, והאפשרויות לפעולה מוניציפאלית גדלו. ועד הגוש התבסס כבר אז על מנגנון קבוע. באותה תקופה נסלל כביש הגישה לתל מונד - הכביש הארצי - מרווחי המאפיה "חמה" שעברה מניהול הצרכניות לניהול ישיר ע"י ועד הגוש.<br>אחרי מלחמת העולה השנייה נוסדו המושב השיתופי "בני-דרור" ומושב העובדים "משמרת" בעזרתו של ועד הגוש.<br>עם פרוץ מלחמת השחרור בסוף שנת 1949 טיפל ועד הגוש בעניינים שהזמן גרמם ובהבטחת הספקת מצרכים יסודיים חיוניים. הטרוריסטים הערביים היו פעילים מאד באזורנו וסבלנו מפגיעות בנפש וברכוש.ועד הגוש ארגן משמר גבול מקומי שמנע אסונות רבים. הוצאות האחזקה של עשרות שומרים הכניסו את ועד הגוש ואחר כך את המועצה האזורית בסיבוכים כספיים, ועל ההבטחות של שכנינו, בייחוד של עיריית נתניה, לעזור לנו לא קוימו. המצב הכלכלי הקשה הכביד מאוד על ועד הגוש.<br>עם הקמת מדינת ישראל נתאפשר ייסודה של המועצה האזורית, וו 1950 אושרה על ידיד אושרה על ידי משרד הפנים ונקרא שמה בישראל מועצה אזורית הדר-השרון.<br>פעולותיה המסועפות של המועצה האזורית הדר השרון בקליטת עליה בתל מונד ובעין-שריד, בקליטת המושבים החדשים, בסלילת רשת כבישים - כבישי גישה וכבישים פנימיים - ובהקמת מועצה מקומית מיוחדת בתל מונד ופעולות מוניציפאליות רבות אחרות הו פרק בפני עצמו וראוי לייחד את הדיבור עליהן.<br><br>כתב: אפרים בן אפרים שהיה ראש המועצה הדפסה | תגובה

חזרה