לזכרו של יעקב ברג<br> <br> יעקב היה המורה הראשון שלי לזמרה. בזכרוני אני רואה את יעקב מתנהל בכבדות עם האקורדיון בחצר בית הספר היסודי בתל מונד. ילקוטו מלא בגליונות תווים. על כל גיליון רשום שיר ארץ ישראלי, מהווי הימים ההם. שיר מולדת, שיר של אהבת הארץ, שירי פרחים וחי בארץ, שירים שקשרו אותנו התלמידים להתרחשות בארץ וגיבשו בנו את האמונה והאהבה לארץ שלנו.<br> שיעורי הזמרה בשבילי היו אהובים מאד. אהבתי לשיר, השעור לזמרה היה מרענן איזה פסק זמן שאיפשר קצת לתת חרות לרגשות ולהתבטאות אישית.<br> יעקב דאג תמיד לחדש ולהביא את השירים הכי פופולריים בתקופה ההיא. שירים שלמדתי אצל יעקב אני זוכרת עד היום (את המילים). כאילו המילים נחרטו בזכרוני ונהפכו חלק מהרפרטואר שלי.<br> יעקב דאג להשכלה המוסיקלית שלנו. הוא לימד לנגן על חלילית (כל ילדי הכיתה).<br> בשעורים האלה למדנו מיצירותיו של סמבורסקי אדמון ועוד... שיטה מיוחדת הוא פיתח כדי ללמד תווים לכל דורש. ילדים רבים התקשו ללמוד את מיקומם של התווים ולכן נתן בהם סימנים אחרים שיקלו אל התלמידים לנגן על פי טכסט כתוב.<br> יעקב תמך בכל תלמיד שגילה נטיה מוסיקלית בתחום השירה, הנגינה, הדקלום, הדיקציה והקצב. כך שתמיד הסתובבו סביבו תלמידים שהתגלו ככשרוניים מאד. ניתנה להם הבמה להופיע במסיבות בית הספר, בחגיגות, ובטכסים. בדרך זו יעקב יכול היה לפתח כל תלמיד בהתאם לכשוריו ולנטיותיו ולתת לו את מקומו.<br> מקהלת בית הספר בתל מונד היתה מוסד בפני עצמו. השעורים נערכו לאחר הלימודים כך שכל התלמידים היו צריכים לרצות לבוא ולהשתתף בפעילות. המקהלה זכתה בפרסים ארציים רבים.<br> העבודה במקהלה היתה כה דיקנית. כל תלמיד היה צריך לבצע את השיר במדוייק. יעקב היה נע בין התלמידים שאוזנו עשוייה כאפרכסת. הקשיב לכל תו ולכל צליל היוצא מפי התלמידים, העיר לכל תלמיד שזייף, ולפעמים אף בנימה שהביכה את המזייף.<br> ההשתתפות במקהלה היתה בשבילי חוויה נפלאה וגאוה גדולה להיות חלק מיצירה גדולה המפיקה מוסיקה אלוהית.<br> לא פעם יעקב העשיר את שירת המקהלה בשירתה של עשירה אשתו. ואיפשר לנו התלמידים להנות משירתה של זמרת אמיתית בעלת קול פעמונים.<br> ליעקב היתה יכולת נדירה לגלות תלמידים חלשים בלימודים ולנסות לעזור להם בתחומי החיים, גם מחוץ למסגרת בית הספר. הוא ידע להקשיב להם להתייחס אליהם ולנסות לעזור להם. יעקב נתן תפקידים לתלמידים חלשים בלימודים כדי לתת להם חשיבות ושייכות. הוא הרבה להזמין תלמידים לביתו ולדאוג למחסורם הפיזי. מניקיון אישי ועד להאכלה ולדאגה לציוד לימודי. מנהל ביה"ס גילה את מסירותו של יעקב ואיפשר לו ללמד כיתה שכולה איכלסה תלמידים נזקקים לעזרה. יעקב השקיע את נשמתו והפיח בכיתה שמחה וגאווה באמצעות השירה.<br> בתור שכנה של משפחת ברג יכולתי להתקרב אליהם יותר ולחוש את הדופק בבית. התמונה האופיינית היתה, יעקב יושב בדרך כלל ליד הפסנתר ומנגן יצירות שונות וכל הבית עטוף במוסיקה. כל הנכנס מוזמן להצטרף לשיר, לרקוד ולשמוח. יעקב היה מרבה להקליט שירים מהרדיו. בצורה זו תמיד התחדש וידע את כל השירים החדשים. אני זוכרת שיעקב השמיע לי בפעם הראשונה את השיר "ירושלים של זהב". השיר נשמע מעולם אחר.<br> יעקב ועשירה אשתו הרבו להופיע בערבי שירה וברדיו (אז לא היתה טלויזיה) ושירה של זמרים היתה מאד נפוצה. יעקב היה רוכב על הוספה ועשירה מאחוריו. בסירה של הוספה היה האקורדיון כך הזוג טייל ברחבי ישראל. לא פעם האזנו להם ברדיו והתגאנו בהם.<br> עשירה ויעקב היו סמל של שילוב בין תרבויות. היום היו מכנים אותם כזוג האולטימטיבי המשלב בין מערב ומזרח. יעקב היה בעל הידע המוסיקלי, הדייקן, היוזם, המנווט, ועשירה היתה הבחורה המוכשרת בעלת קול מיוחד ויפהפה, וצעירה המוכנה לקבל וללמוד כל שתרבות המערב הציעה לה. היא הרבתה לשיר אריות מתוך אופרות ושירים איטלקיים סנטימנטלים.<br> קצת לפני פרישתו גיוון יעקב את עבודתו ועבר לעבוד בבית הספר באבן יהודה. גם שם הצטיין בדאגתו להווי המוסיקלי והתרבותי.<br> <br> יעל צור<br> מרץ 2006
הדפסה | תגובה