בהתבונני היום במשחקי הילדים, במגוון הרחב של שפע צעצועים ואביזרים, בעידן הפלסטיק, הטלוויזיה, משחקי וידאו ומחשב וטלפון סלולרי וכל חכמת האלקטרוניקה, ובנוסף כשרוב הילדים מוקפים בסבים וסבתות שמעניקים להם מתנות בכל אירוע מזדמן, וארון הצעצועים בחדר הנכדים גדוש בבובות, מכוניות גמדא וכו', הרי שאין בכלל להשוות לתקופת ילדותי.<br>אנחנו, הבוגרים של היום, גדלנו בתקופת מלחמת העולם השנייה, מנותקים במעט משאר העולם. בהמשך פרצה מלחמת השחרור ולאחריה באו ימי הצנע של השר ד"ר דב יוסף, והורינו היו עסוקים בפיתוח המשק ובביטחון.<br>בבית היו משחקים מעטים, כמו ספרן (עם תמונות של כל הסופרים דאז), משחקי קוביי כמו ריצ'רץ' וכמובן שח ודמקה וקלפים למיניהם. לבנות היו גם בובות עשויות מגומי או מבד ממולא בסמרטוטים או מחרסינה. בגן הילדים היו קוביות ומכוניות קטנות מעץ וסולמות לטיפוס.<br>את המשחקים האמיתיים שיחקנו בחוץ, ברחוב. מכוניות כמעט ולא היו ומשחק ברחוב לא היה מסוכן. הכיכר שליד ביתי הייתה כולה חולית, והילדים מכל הסביבה התרכזו בה. שיחקנו בבלורות (גולות), במשחק המחניים עם כדור, ב"עמודו" עם כדור טניס, בהקפות, קלס, דודס, סיח מגלגל אופניים, הרכבנו טיארות מנייר עיתון ורוגטקות מעץ וגומי. הבנות קפצו בחבל ושרו שירי הלל לילדת הפלא ההוליוודית שירלי טמפל.<br>מובן שהיו גם פעולות של הנוער העובד, מחנות בזמן החופשות ומשחקי חברה כמו סימני דרך וכו'.<br>במבט לאחור, הרי שהיינו ילדים מאושרים ותמימים, עם פחות ידע לעומת הילדים של היום, אבל גם לא נחשפנו לכל השלילי שיש באינטרנט ובתקשורת בכלל. ואולי החברות בינינו יותר הדוקה בזכות המשחקים יחד.
הדפסה | תגובה