דברי הספד של חברת המושב 12.7.1938

דברי הספד שפורסמו בעיתון "דבר" ביום י"ג תמוז תרצ"ח 12/7/1938 - מרים - חברת המושב.<br>לא עוד תראה השיירה בשעת בוקר מוקדמת בדרכה לעבודתה, ליל שימורים אחריהם, יום עמל בסביבה אויבת לפניהם.<br>לא עוד נראם בשובם מעבודתם עם שקיעת החמה, לא עוד נשמע ילדיהם צוהלים לקראתם: "אבא, אבא שב!"<br>לחנם יעמדו הילדים לפנות ערב בקרן הרחוב, ליד אותו השביל אשר בו יצאו אבותיהם ללא שוב באותו בוקר מר ונמהר. שבעה פעוטים שכלו אבותיהם.<br>שלושת הבתים הקטנים ניבטים בחלונותיהם הריקים אל הרחוב. נתיתם הרחוב. ושם עומד דומם הבית הרביעי. הבעלים אינם.<br>לא עוד נראם עמלים על מגרשיהם אחרי יום עמל מפרך. האומנם ינוחו עתה במנוחה, אלה האנשים המלאים חיים ומרץ, אשר לא היה להם פנאי לנוח אף רגע בימי חייהם הקצרים?<br>מהראשונים במושב. חמש שנים עבדו באותו מקום עבודה מבודד, ידיהם נטעו את העצים הרכים וטפחום. גם בימי טרוף אלו, כשהרצח משתולל בארץ זה שנתיים - לא עזבוהו.<br>הרי ידעתם והכירם כל ערבי בסביבה, על כן קלה עליהם מלאכתם, מלאכת הזדון. שותפים לגורל העמל, שותפים לגורל המוות. ובחייהם ובמותם לא נפרדו. הדפסה | תגובה

חזרה