רצח ארבעת החברים

רצח ארבעת החברים / שבתאי יערי יש דברים מימי הילדות שאנחנו לא זוכרים אותם כעבור 66 שנים. אבל אם קורה אירוע טראומטי, אנחנו זוכרים פרטים רבים. כך קרה באותו בוקר, ה-5/7/1938, בו נרצחו ארבעת החברים: אבא שרייאר, מרדכי ליכט, אריה כהן ושרגא אורבוך. ארבעתם חברי המושב הצעיר. בתקופה ההיא, המשקים של החברים היו קטנים ולא מפותחים, לכן החברים, גברים ונשים, נאלצו לצאת לעבודת חוץ, בפרדסי הסביבה, עבודת קטיף, אריזה ועבודות שונות. כך יצאו ארבעתם, רכובים על כרכרה רתומה לסוס, כל יום באותה דרך. אני, שהייתי נער צעיר מאוד, בקבוצה קטנה של הילדים הראשונים במושב, עזרתי בעבודות המשק. באותו בוקר הלכתי עם החלב למחלבה, ופתאום נשמעו יריות מרחוק. ראיתי ושמעתי את אלכסנדרוביץ', שהיה איש ביטחון, צועק: "מתקיפים את החברים", והוא רץ לביתו, שם היה לו סוס, ויצא בדהירה לכיוון הפרדסים. האירוע הקשה גרם לאבל כבד במושב. אבלם של צעירים, שנפגשו בפעם הראשונה ברצח ומוות, שהשאירו זעזוע חזק ועמוק על חברי המושב והותיר ארבע מהמשפחות עם נשים צעירות אלמנות וילדים קטנים יתומים מאב. דברי הספד שפורסמו בעיתון "דבר" ביום י"ג תמוז תרצ"ח 12/7/1938. לא עוד תראה השיירה בשעת בוקר מוקדמת בדרכה לעבודתה, ליל שימורים אחריהם, יום עמל בסביבה אויבת לפניהם. לא עוד נראם בשובם מעבודתם עם שקיעת החמה, לא עוד נשמע ילדיהם צוהלים לקראתם: "אבא, אבא שב!" לחנם יעמדו הילדים לפנות ערב בקרן הרחוב, ליד אותו השביל אשר בו יצאו אבותיהם ללא שוב באותו בוקר מר ונמהר. שבעה פעוטים שכלו אבותיהם. שלושת הבתים הקטנים ניבטים בחלונותיהם הריקים אל הרחוב. נתיתם הרחוב. ושם עומד דומם הבית הרביעי. הבעלים אינם. לא עוד נראם עמלים על מגרשיהם אחרי יום עמל מפרך. האומנם ינוחו עתה במנוחה, אלה האנשים המלאים חיים ומרץ, אשר לא היה להם פנאי לנוח אף רגע בימי חייהם הקצרים? מהראשונים במושב. חמש שנים עבדו באותו מקום עבודה מבודד, ידיהם נטעו את העצים הרכים וטפחום. גם בימי טרוף אלו, כשהרצח משתולל בארץ זה שנתיים - לא עזבוהו. הרי ידעתם והכירם כל ערבי בסביבה, על כן קלה עליהם מלאכתם, מלאכת הזדון. שותפים לגורל העמל, שותפים לגורל המוות. ובחייהם ובמותם לא נפרדו. מקורות: ארכיון העבודה, עיתון "דבר" מיום ז' תמוז תרצ"ח, 6/7/1938, עיתון "דבר" מיום י"ג תמוז תרצ"ח 12/7/1938, ארכיון מרכז תיעוד תל-מונד.

הדפסה | תגובה

חזרה