הארבעה שיצאו לפרדס - כולם ממייסדי עין ורד.<br>אבא שרייר ז"ל תרס"ה-תרצ"ח 1905-1938<br>מרדכי ליכט ז"ל תרס"ז-תרצ"ח 1907-1938<br>אריה כהן ז"ל תרנ"ט-תרצ"ח 1899-1938<br>שרגא אורבוך ז"ל תרס"ח-תרצ"ח 1905-1938.<br> בכל שנה בטקס יום הזיכרון, אנו הצעירים שומעים ארבע שמות אילו המהדהדים באוזנינו וזיכרוננו ושואלים לא פעם: מה הסיפור שמאחורי השמות? מה קרה שם? מי היו ארבעת הצעירים שיצאו ולא שבו מיום העבודה בפרדס?<br> ביום שלישי ו' בתמוז תרצ"ח 5/7/1938, יצאו כבכל יום, במשך חמש שנים ארבעת החברים לעבודתם בפרדס "יכין" ג', (השטח שבין אדמות "צורן" ל"גאולים", כחמישה ק"מ מעין-ורד). הדרך לפרדס, עברה בשטח שהיה שייך לערבי. באמצע הדרך, ניתך עליהם מטר כדורים ממארב ערבי, שבאחד הפרדסים.<br>אבא שרייאר ומרדכי ליכט נהרגו בו במקום. אריה כהן נפצע אנוש, עד כי לא הורשה כל טלטול ולכן לא הועבר לבית החולים. ולאחר מספר שעות נפטר בעין ורד. שרגא אורבוך נפצע קשה ונפטר למחרת, כעשרים ושתיים שעות לאחר האירוע.<br>שרגא אורבוך שנורה, כנראה, מאקדח מאוזר, הפולט בבת אחת כמה כדורים - נפגע במקומות רבים בגופו (כאחד עשר חורי כדורים). לפני מותו הספיק לספר בכוחותיו האחרונים מה קרה. לדבריו, שהם העדות היחידה הקיימת, הותקפו הארבעה, על ידי כנופיה של ערבים ונורו ממרחק קצר מרובי-ציד ומרובים צבאיים.<br>העברתו של שרגא אורבוך לבית החולים בלינסון בפתח תקווה בדרך המשובשת ארכה כשעה וחצי, במהלכה כתב על גיליון ניר המוכתם בדמו ביד רועדת ובכתב יד מרוסק כשהוא פצוע פצעי מוות את המילים: "טוב למות בעד ארצנו".<br>הלוויותיהם של אבא שרייאר, מרדכי ליכט ואריה כהן התקיימו עוד באותו יום אחר הצהריים (16:00). השלושה נקברו בקבר האחים שנכרה בחורשת האורנים בדרך בין תל-מונד ועין-ורד, ליד קברו של י. גולדנברג, שנרצח כחודשיים קודם. למחרת נערכה לוויתיו של שרגא אורבוך.<br>בלוויה החבר ח' ארקי הספיד בשם המושב ואלו דבריו:<br>"רצה הגורל שעין ורד תיתן בבת אחת שלושה קורבנות. מה נגיד, חברים, עלינו להמשיך ולשאת בנאמנות את זכר האחים שחייהם נפדו. נמשיך, כי ברירה אין." על חברי המושב והגוש ירד הלם ואבל כבד.<br>כיום שאנו חיים בעידן של שבירת מיתוסים, ואפילו אם יש בינינו המפקפקים בדברי טרומפלדור בתל-חי שאמר: "טוב למות בעד ארצנו", עלינו להיות גאים, במורשת עין ורד המשקפת גבורה, חריצות, מסירות והקרבה למולדת.<br>נזכור ונספר על אלו, שבתום וענווה הורישו לנו ערכים שבזכותם, אנו חיים פה, יוצרים ומגדלים את ילדינו.
הדפסה | תגובה