| אירוח בטירה |
אחרי מלחמת העצמאות, כאשר היחסים עם ערביי טירה התייצבו, התחילו לראות בכפר-הס שוב ערבים עם חמור ועגלה - מוכרי ירקות.<br>היחס שלי כנערה שחוותה את מלחמת העצמאות, הייתה עדה ואף לקחה חלק קטן בקרב נגד טירה, היה של "כבדהו וחשדהו... באחד הימים, בצהרי היום, דפק על דלת ביתנו גבר גדל גוף בלבוש ערבי - גלביית פסים כפיה ועקל לראשו, נבהלתי מאוד, אך אבא פגשו בשום כידיד מוכר, ואמר לי: זה יוסוף זה יוסוף, ואז סיפר לי:<br>"כאשר נולדת בינואר 1934 ואימא חזרה מבית החולים בתל אביב הביתה לכפר-הס, היא נסעה בשרות הציבורי - באוטובוס שעשה אז את דרכו דרך כפר-סבא - רמת-הכובש - טירה - לכפר-הס. כמו בינואר היה יום קר וגשום, ואותו יום היה גשום במיוחד, הכביש לא היה כביש והדרך מלאה שלוליות ובוץ. האוטובוס שקע ליד הכפר טירה, נתקע בבוץ ולא יכול היה להמשיך.<br>יוסוף - ערבי תושב טירה - ראה את אימא ותינוקת בת 5-4 ימים בזרועותיה הזמין אותה להיכנס לביתו עד שניתן יהיה להמשיך לכפר-הס." איני זוכרת, או איני יודעת, כמה זמן שהיתי בביתו, אך אימא ציינה שישבה בביתו כשאני בידיה, עד שהתאפשר לה להמשיך בדרכה וזכתה באירוח יפה וטוב.<br>לפני המלחמה יוסוף אמנם נפגש אתם כמה פעמים, אך אני לא התייחסתי לכך יותר מאשר כל מפגש אחר עם הערבים שהיו מסתובבים בכפר, וההורים לא סיפרו לי - אולי מראותם את הדבר כטבעי.<br>עכשיו יוסוף בא במיוחד לראות מה שלומנו לאחר המלחמה.<br>אין לי פרטים נוספים עליו ועל משפחתו. הוא בודאי כבר אינו בין החיים, וגם הורי נפטרו - חבל שאין את מי לשאול...<br>ההיסטוריה שלנו רצופת מלחמות בין יהודים לערבים, והסיפורים הקטנים, היפים, הולכים לאבוד. אך אין ספק שיש בהם כדי להאיר ולהעיד שכולנו בני אדם ואפשר לחיות ביחד בשכנות טובה.<br>סיפרה: רותי (כפרי) קרופניק הדפסה | תגובה |