המושב עלה על הקרקע בשנת 1930 , כשהמטרה של "האבות המייסדים" היא להקים מושב עובדים על טהרת החקלאות. שטחי הקרקע שעמדו לרשות המתיישבים היו מצומצמים, בסך הכול כ-11 דונם ליחידה. הוחלט לנטוע פרדסים, ועד לשנות ה-50 של המאה ה-20 היו לרוב החברים חלקות של 7 דונמים פרדס.<br>הפרדסים הושקו בצורה פרימיטיבית בתעלות וב"צלחות". אריזת הפרי נעשתה במספר בתי אריזה קטנים ("בייקות") שהיו מפוזרים בין הפרדסים ועדיין אפשר למצוא את שרידיהם פה ושם. בית האריזה המרכזי היה בבית העם. תנופת הנטיעה הגדולה החלה בשנת 1952: למושב נוספו אדמות בשפע, נקדחה באר עמוקה, ולחברים ניתנה הלוואה אמריקאית ביד נדיבה.<br>הנטיעה המוגברת נמשכה עד סוף שנות השישים. זני פרי ההדר היו: שמוטי אשכוליות לבנות וולנסיה. למעלה משלושת אלפים דונם היו נטועים פרדסים. הוקם בית אריזה חדיש, הלוא הוא "נר הבנים", והפרי מפרדסי המושב נארז בו. רוב החברים רכשו טרקטורים, אליהם נרתמו עגלות הפרי, ובמשך כל עונת החורף היו הכבישים והדרכים המובילים לבית האריזה מלאים בשיירות של עגלות פרי.<br>לפי תצלומי האוויר (תצ"א) של התקופה ההיא ניתן לראות שכל מושב עין-ורד היה נטוע פרדסים. זה היה הענף המוביל. חברי המושב התפרנסו בכבוד, וסביבם גם הפועלים, הנהגים, הקבלנים - כולם כולם.<br>באמצע שנות השמונים החל המשבר בחקלאות וגם ענף הפרדס החל להידרדר. הרווחיות ירדה וההוצאות עלו מעלה מעלה. התחילו לעקור פרדסים במושב. הזנים המובילים שמוטי וולנסיה הלכו ונעלמו ובמקומם הופיעו זני קליפים וטבוריים שונים.<br>בחלק מהאדמות שהיו נטועות בעבר הוקמו שכונות מגורים. כלל השטחים הנטועים פרדסים כיום הם כשליש מהשטחים שהיו בעבר. בתקופה האחרונה ישנה התאוששות בענף ההדרים. נוטעים פרדסים חדשים, בעיקר זני קליפים ותפוזים.<br>השתדלתי לכתוב על קצה המזלג את ההיסטוריה המפוארת של ענף ההדרים במושב עין-ורד. יתר הסיפורים הפיקנטיים והאנושיים יסופרו בערבי מספרי סיפורים וליד המדורה.<br><br>הפרדס - אז והיום / יהודה צחורי
הדפסה | תגובה