אישיותו של אסתרין עוצבה בצל מלחמות עולם, השואה, אמונתו ביהדות וערכיה וכבוד האדם.<br>אסתרין נולד בעיר פולוצק אשר ברוסיה הלבנה בשנת 1914. הייתה זו השנה שבה פרצה מלחמת העולם הראשונה. שנות המלחמה היו שנים של סבל ומצוקה ורעב למשפחה, אביו אשר שימש כמורה בוורשה בירת פולין נותק מהמשפחה אשר הייתה תחת כיבוש גרמני והתאחד עם משפחתו רק בתום המלחמה לאחר ארבע שנים.<br>בית הספר הראשון של הילד אליעזר הוא "חדר מתוקן" בו לומדים מחצית היום לימודי קודש והמחצית השנייה מוקדשת ללימודים כלליים - לימודי חול. עם סיום החדר הוא עובר ללמוד בבית ספר תיכון וגם שם הוא לומד בשתי מגמות - כללית ויהודית. את בית הספר התיכון מסיים בשנת 1932 וממשיך בלימודי היסטוריה באוניברסיטה, נושא עבודת הגמר שלו הוא "חקר יהדות זמושטש" עיר נעוריו. סיום לימודיו באוניברסיטה מקנה לו את האפשרות ללמד היסטוריה ויהדות בבית ספר תיכון.<br>כמורה בתיכון בוורשה הוא מלמד שם עד שנת 1939 שנה שבה פורצת מלחמת העולם ה-2.<br>וורשה נכבשת על ידי הגרמנים ומיד נוחתות גזרות וצרות על היהודים.<br>משפחת אסתרין מחליטה כי על אליעזר לברוח לרוסיה על מנת למלט נפשו מהגזרות, הוריו מאמינים כי להם לא נשקפת סכנה ויתר בני המשפחה נשארים בוורשה.<br>סופה של יהדות פולין ומשפחה אסתרין בתוכה הוא מר והן נשמדות בשואה ע"י הנאצים.<br>ברוסיה נמשכת מנוסת היהודים מאימת הגרמנים וכיוון הבריחה הוא מזרחה לאסיה התיכונה. בכל מקום בו הוא שוהה וגם לפרק זמן קצר, משתלב מיד ברשת החינוך המקומי ומנסה להקנות חינוך וידע לילידם בצל אימת המלחמה.<br>עם תום המלחמה בשנת 1945 הוא פוגש את רעייתו לעתיד דורה, הם נישאים ויחד חוזרים לפולין. פולין היא בית קברות יהודי גדול, משפחתו שם לא שרדה את השואה והזוג אליעזר ודורה ממשיך לנדוד עם שיירות הפליטים על פני אירופה ההרוסה בדרך לארץ ישראל. בכל מחנה אשר בו נקבצים הפליטים הוא ממשיך ומלמד את הילדים עברית ותולדות עם ישראל כהכנה לעלייתם לארץ.<br>בשנת 1949 מגיעה משפחת אסתרין לישראל. ביתם הראשון הוא אוהל במעברת בית ליד.<br>משם הוא יוצא לתור את הארץ לחפש פרנסה כמורה. הוא מגיע לתל מונד, המקום מוצא חם בעיניו ומתקבל לעבודה בבית הספר האזורי המשותף.<br>המציאות לא קלה, בנוסף לקשיים הכלכליים של עולה חדש - דיור ופרנסה, גם חבלי הסתגלות לשיטות לימוד חדשות ולאווירת לימודים לא מוכרת עם נוער שונה מזה שהורגל בחו"ל.<br>את חבלי ההסתגלות והקליטה עוזר לו לעבור מנהל בית הספר דאז דוד גלבוע.<br>אסתרין משתלב בהווי בית הספר ובאווירת המקום, ברוח טובה, בנועם הליכות ובידע הרב שאותו הוא נושא. עבודתו אינה מסתיימת עם צלצול הפעמון. לאחר שעות עבודתו "הרשמיות" הוא ממשיך בהוראה גם "בבית הנערה" - מוסד לנערות במצוקה הנמצא במושב עין ורד, ובנוסף להיותו שם מורה הוא גם משמש להן כאב המקרין עליהן מרוחו הטובה.<br>הוא מקים גם בית ספר ערב לנערים עובדים וכיתות להנחלת הלשון לעולים מבוגרים שתל מונד התברכה בהם.<br>בשנת 1968 מונה כמנהל בית הספר המקומי. עבודות הניהול לא גורמות לו נחת, ההתעסקות עם בעיות תקציב ובירוקרטיה והקונפליקטים בין שני בתי הספר המקומי והאזורי לא מקלות עליו את החיים, הוא הרי האדם שאוהב את המגע הישיר עם תלמידיו ולא את העיסוק בניהול.<br>עם איחודם מחדש של שני בתי הספר פורש אסתרין לגמלאות ופונה לעסוק בנושאים שתמיד אהב - היסטוריה, יהדות ופעילויות ציבוריות כחבר במועצת תל מונד, הרצאות במועדוני קשישים וכתיבה בענייני דיומא.<br>אסתרין מעורב תמיד בין הבריות, איש של שיחה עם כל אדם ואדם - עם כולם יש לו שפה משותפת, מאיר פנים ולא נותר איבה, מצוי בפוליטיקה היום יומית ובעניינים שברומו של עולם מתווכח ומחליף דעות בעל פה ובכתב עם מגוון אנשים ונושאים. את כישרונו ואהבתו להיסטוריה הוא משקיע בחקר תולדות ההתיישבות בגוש תל מונד, בריאיון ותיקים ושיחות עמם ובליקוט חומרים שעתידים לשמש כבסיס למרכז התיעוד של הגוש.<br>את אסתרין נזכור תמיד כאוהב אדם, מאיר פנים ובעל הומור, גדוש ביהדות ובידע, המבקש להעניק לכולם את מיטב האוצרות שבו.<br>נפטר בשנת 2000.
הדפסה | תגובה