ארגון "הפועל המזרחי"

"הסתדרות הפועל המזרחי" הוקמה באפריל 1922 לאור התפיסה הייחודית של החלוצים-הפועלים הדתיים בשאלת השתלבותם בארץ במסגרת ההתיישבות החקלאות. לראשונה מבקש יהודי לאחוז בידו האחת טוריה ובידו השנייה ספר תורה, ולבנות יישוב חקלאי בארץ-ישראל. במסגרת העלייה השלישית (1923-1919) עלו לארץ-ישראל מאות צעירים דתיים. הללו הושפעו מהאירועים ההיסטוריים של התקופה:<br>א. תוצאות מלחמת העולם הראשונה: קהילות יהודיות רבות נחרבו.<br>ב. האמנציפציה שניתנה ליהודים במדינות הלאומיות החדשות (פולין, רומניה וכו').<br>ג. הבשורה הסוציאלית האוניברסלית של המהפכה הרוסית.<br>ד. הצהרת בלפור (2.11.1917): בריטניה מכירה בזכותו של העם היהודי להקים בית לאומי בארץ-ישראל.<br>ה. כיבוש ארץ-ישראל על-ידי הבריטים במהלך מלחמת העולם הראשונה.<br>אירועים אלו זעזעו את הנוער היהודי באירופה וגרמו לתחושה כי ימי הגאולה קרבים. השפעה מיוחדת וניכרת היתה להצהרת בלפור. אירוע זה, ניתפס כ"אתערותא דלעילא" (התערבות העליונים), ורבים מהציבור הדתי-הלאומי ראו בשעה זו "אתחלתא דגאולה" והחליטו לעלות לארץ-ישראל.<br>בנוסף לכך הושפעו הצעירים מערכיה הסוציאליים של המהפכה ברוסיה. הם שללו את אורח החיים בגולה, הרחוק מערכי עבודה ויצירה, ושאפו לבנות בארץ חברה, המושתתת על מערכת ערכים חדשה, יהודי החי מיגע כפיו, ובעיקר מעבודת האדמה. רבים הצטרפו לתנועת "החלוץ" הכללית, אולם הסתייגו מהווי החיים החילוני שם.<br>הצעירים הדתיים ביקשו להשתלב בעבודה ובבניין הארץ, אך לא מצאו מענה במסגרת תנועת "המזרחי" אלא באופן חלקי בלבד. הצעירים חשו צורך בהקמת ארגון, שיטפל בצרכים הייחודיים שלהם.<br>בעקבות אסיפה של ארבע אגודות פועלים דתיים ביוני 1921, התכנסה בירושלים באפריל 1922 (חול המועד פסח תרפ"ב) המועצה הארצית הראשונה והכריזה על הקמת הארגון הארצי "הסתדרות הפועל המזרחי בארץ-ישראל".<br>מטרת הארגון: לבנות את הארץ ברוח התורה על יסודות העבודה, וליצור מסגרת שתבסס את מצב החברים בחומר וברוח, ותאפשר את קיומם בתור פועלים דתיים.<br>הערכים הבסיסיים:<br>1. עבודה עצמית מבלי לנצל אחרים.<br>2. אורחות-החיים על-פי דרך התורה והמסורה.<br>תפקידי הארגון:<br>1. כיבוש העבודה העברית בכל מקום שהוא.<br>2. הקמת קבוצות פועלים וקבוצות מתיישבים.<br>3. דאגה להשתלמות מקצועים ותרבותית.<br>4. הקמת מטבחים, קופות חולים, קופות מלווה, בתי-לינה ועוד.<br>5. הפצת ידיעת היהדות, השפה העברית והתרבות הכללית.<br>מנהיגי התנועה ומעצבי האידיאולוגיה: הרב ש"ח לנדאו, הרב י' שפירא (ה"אדמור החלוץ"), י' ברנשטיין, ש"ז שרגאי.<br>תמצית האידיאולוגיה מופיעה בתוך "קול קורא של המייסדים": "רוצים אנו בחיים של עבודה ויצירה על יסוד היהדות המסורתית. אין אנו יכולים לעסוק רק ברוחניות ולהצטמצם ב-ד' אמות של הלכה בלבד, ומאידך אין אנו יכולים להסתפק רק בלאומיות חיצונה של לשון וארץ בלבד ולעזוב את תורתנו שהיא יסוד תרבותינו הלאומית על האופי הלאומי שלנו. אנו רוצים ביהדות של תורה ועבודה, שעל ידה תבוא היהדות במגע עם הטבע, החיים והלאום וחשוב להיות לא רק מסורה וסמל ירושה בלבד כי אם גם הרגשה חיה פנימית הנובעת מקרב הלב. אנו שואפים לשוב אל החיים העבריים הקדמונים, אל היהדות התנכ"ית המקורית המיוסדת על הצדק והיושר ועל המוסר".<br>מתוך: מנחם רוטשטיין, 1985, "תהליך צמיחתו של רעיון תורה ועבודה", תורה ועבודה בחזון ומעש, הוצאת הוועד הפועל של הסתדרות הפועל המזרחי. הדפסה | תגובה

חזרה