מציאת-מים הייתה אחת המשימות החשובות ביותר בחודשיה הראשונים של תל-מונד.<br>כך נכתב בכתבי אסתרין על מציאת הבאר: "עם קילוח סילוני המים הראשונים חגרו גיל כל בני-המחנה, והתקווה נהרה בעיניהם. כל אחד עמד בציפייה חרישית לרגע שבו ירטיב שפתיו במים הצלולים. כרעו לארץ ושאבו במו כפיהם מהמים הפורצים ועולים, ובשמחה שאין לתארה, צעקו: 'מחייה נפשות... מים שאין דוגמתם... אך אלא הם מים!".<br>הבאר שינתה את פני המחנה והקרימה עליו גוון של יישוב בן-קבע. במרום הגבעה הועמדו על בסיס גבוה 12 דודי-אבץ גדולים. מצינורי הבאר הראשיים נקוו המים אל הדודים לשתייה ולפולירים. במחנה רבתה התכונה. התחילו צוברים חומרי בניין והשקאה, התכוננו להקים צריפים לפועלים ומשרד לפקידים ולרשת את קרקע המטעים בצינורות. הרוח החיה במחנה היו הפולירים. הם הניעו את משאבת-הבאר, עקרו את האדמה משוממותה, הסיעו משאות ומטענים כבדים והפליאו במעשיהם ככוח המניע העיקרי שבו תלויה הצלחת המפעל.<br>מתוך: ארכיון לתעוד גוש תל מונד - כתבי אסתרין עמ' 24.
הדפסה | תגובה