יצחק מגלי נולד בחג החנוכה 1884 בעיר חרקוב אשר ברוסיה למשפחת מוגילבסקי העשירה ועתירת הנכסים. משחר ילדותו אהב את החקלאות והחל ללמד בבי"ס חקלאי, דבר שהיה קשה מאד לנוער יהודי ברוסיה הצארית. נגע האנטישמיות אשר פשה בימים ההם ברוסיה, עורר בקרבו תחושה לאומית עמוקה והביא להצטרפותו לתנועת "פועלי ציון" במסגרת ההסתדרות הציונית.<br>ב-1905 ברח מן הצבא הרוסי ועלה ארצה. התיישב בפ"ת ומאחר שהיה בן למשפחה עשירה החל מיד לרכוש אדמות כדי לפתח משק חקלאי. 1500 דונם על אדמת הכפר הערבי פג'ה ו-430 דונם בעין-חי הוו משק עצום. 12 זוגות סוסים וציוד חקלאי רב שרתו את החווה. כל עובדי החווה, ללא יוצא מהכלל, היו יהודים ורגל זרה לא דרכה במשקו. בפ"ת התגייס לארגון השומרים המקומי ועזר בשמירה.<br>הוריו שנשארו ברוסיה לא השלימו עם כך שבגלל בריחתו מהצבא, לא יוכל בנם לבקרם והפצירו בו לחזור לרוסיה ולסיים את שירותו הצבאי. יצחק נאות לבקשתם וחזר לרוסיה.<br>עם גמר שירותו נסע לקליפורניה כדי לסיים את למודי החקלאות שהחל בם ברוסיה. עם תום לימודיו חזר ארצה ובדרכו נשא לאישה את ברכה כצנלסון (בת דודו של ברל). הם עלו ארצה ב-1914, שבועיים לפני פרוץ מלחמת העולם הראשונה. ב-1917 התגייס מגלי לגדודים העבריים שבצבא-הבריטי והגיע לדרגת סמל, זו הדרגה הגבוהה ביותר שזכו בה היהודים במסגרת הצבא הבריטי של אז.<br>אי אפשר לפסוח על התקופה שבין 1914-17, עת רב צבור הפועלים של פ"ת היה רעב (ממש) ללחם, ולא לספר שהייתה זאת משפחת מגלי שהאכילה את כל הצבור הזה - מאות איש - על חשבונה, בלחם וטחינה.<br>בסוף 1917 - כיון שהיה חבר בארגוני הגנה שונים - נאסר מגלי ע"י השלטונות התורכיים באשמת בגידה ונדון למות; הצליח לברוח מהקישלה בירושלים והסתתר בסביבות פ"ת. עם בוא האנגלים וכבוש פ"ת על ידם, שוחרר מסיוט המאסר והתליה.<br>בשלהי מלחמת העולם הראשונה הגיעו גם הוריו של מגלי לפתח תקוה. ב-1919 עם שחרורו מהצבא הבריטי היה בין מייסדי ה"הגנה". היה חבר המפקדה בפתח תקוה והתמחה ברכישת נשק.<br>בשנת 1925 היה מגלי ממייסדי חב' "יכין" שהפכה אח"כ ל"יכין חק"ל". באותה שנה מתחיל רעיון הקמת הארגון ההתיישבותי לרקום עור וגידים ויחד עם מספר חברים מקימים את ארגון "חרות". ההתארגנות מתנהלת בתנופה רבתי, במרצו ואמונתו היוצאים מהכלל הוא מדרבן את החברים המצטרפים לארגון למאמצים על-אנושיים בגיוס כספים. באותה תקופה חברות בארגון "חרות" היוותה מקור גאווה לחברים.<br>ב-1929 מקימים את המשתלה המיועדת ליצירת מקומות עבודה לחברים ולהשגת שתילים זולים וטובים לנטיעה.<br>ב-1930 נעשה החריש העמוק באדמת המושב. כל החורשים היו חברי הארגון. בשנת 1931 עלו החברים על הקרקע. מסיבות שונות לא הצטרף מגלי למושב.<br>היו ימים שהשמות מגלי וארגון "חרות" היו מזוהים כיחידה אחת, מי שאמר מגלי כאילו אמר ארגון "חרות" ומי שאמר "חרות" כאילו אמר יצחק מגלי. מאז נפרדו הדרכים קיבל מגלי את הפיקוד על ה"נודדת"; היחידה המפורסמת של ההגנה בת"א, ויותר מאוחר נתמנה סגן מפקד ההגנה בתל-אביב.<br>ב-1937 החל לעבוד בסוכנות היהודית, כלפי חוץ עסק בהקמת לשכות העבודה הכלליות, למעשה היה מראשי העלייה הבלתי לגאלית שעסקה בהבאת יהודים ארצה בניגוד למדיניות ממשלת המנדט. עם כל פעילותו הענפה מצא תמיד זמן לקריאה ולימוד. הוא עסק בתרגום ספרות צבאית אנגלית למען ה"הגנה". ספרייתו בת אלפי הכרכים מעידה שהיה איש סיפא ואגש ספרא. (חלק מספרייתו נתרם ע"י המשפחה למושב חרות). היה בעל מרץ יוצא מגדר הרגיל ובעל רצון חזק שאין שני לו. תמיד היה ראשון להתנדב לכל משימה. ב-1941 היו הישוב ומוסדותיו עסוקים בגיוס יהודים לצבא הבריטי. במסגרת זו, ביום כ"א תשרי תש"א, התקיימה תהלוכה רבתי של ההגנה אשר בראשה צעדו ותיקי הגדודים העבריים. מגלי שפקד על פלוגת הגדודים, צעד בראשם לאורך רח' אלנבי עד לשפת הים. עם הגיעם לחוף חש ברע ונפח את נשמתו בזרועות חבריו והוא רק בן 57.<br>מתןך : ארכיון לתיעוד גוש תל מונד.
הדפסה | תגובה