ניסיון ראשון להקים מועצה אזורית

במהלך 1938 יזמה המחלקה המוניציפאלית של ההסתדרות בהתאם למדיניותה פגישה בתל מונד עם נציגי היישובים והשכונות באזור, לשם בירור רעיון הקמת מועצה מקומית באזור ונפלה החלטה חיובית. לרוע המזל נמשכה פרשת הקמת המועצה האזורית תל מונד לאורך 11 שנים (1949-1938), עקב התנגדות משפחות מלצ'ט וזיו, שהיו בעלות נכסים באזור ובעלות השפעה רבה בקרב הממשל הבריטי בארץ. המשפחות התנגדו להקמת המועצה בשל חששן מפני תשלומי המסים, אותם תדרוש מהן הרשות המוניציפאלית שתוקם. כדי להתגבר על מכשול זה הוסכם במחלקה המוניציפאלית לנסות ולחפש דרך לצמצם את גובה המסים ובינתיים לנהל משא ומתן עם יהודי אנגליה, שהיו בעלי נחלות פרטיות באזור ובעלי השפעה על ממשלת בריטניה, אלא שהמלחמה שפרצה הפסיקה כל עיסוק בעניין, ורק עם סיומה שב ועד הגוש וניסה לטפל בהקמת מועצה אזורית באזור. לאחר מגעים וניסיונות לשכנע את 'חברת מטעי א"י' ואת הלורד זיו להסיר את התנגדותם להקמת מועצה אזורית בגוש תל מונד סוכם בראשית 1939, שהמחלקה המוניציפאלית של ההסתדרות תגיש לחברה הצעות לחוקת המועצה הכפרית בגוש תל מונד. צבי ברנזון מהמחלקה המוניציפאלית של הוועד הפועל, האיש שטיפל בנושא הקמת המועצה המקומית בתל מונד, טיפל גם בכך. כבסיס חוקי להצעה שימשה חוקה, שחוברה למועצה המקומית בית וגן, והתפרסמה ב'עיתון הרשמי' 24.12.1936 ואליה נוספו תיקונים ושינויים אחדים, אשר אושרו על ידי השלטונות עם יסוד המועצה המקומית בעמק חפר. ברנזון העריך, כי שאלת הנציגות של 'חברת מטעי א"י' הן כבעלת רכוש גדול משלה באזור המועצה המוצעת והן כבאת כוח של בעלי חלקות הנמצאים עדיין בחו"ל, לא תוכל להיפתר במסגרת החוקה. אין כל דרך להבטיח במסגרת זו את נציגות הגורמים הללו במועצה, ושאלה זו הייתה אמורה להיפתר, על פי הצעתו, במסגרת הסכם מיוחד, שייחתם מחוץ לחוקה בין ההסתדרות לבין החברה, ואשר יבטיח לחברה נציגות הוגנת במשך שתי קדנציות של המועצה (4.5 שנים). שיטת המסים שהוצעה בחוקה הוכנה על פי קווים שנקבעו בפגישה של נציג החברה עם ועד הגוש. לפי שיטה זו תוכל המועצה להטיל מסים ישירים בגובה מקסימלי של 50% ממס הרכוש הכפרי המשולם לממשלה (לא יותר מ-250 מא"י לשנה לדונם של פרדס נטוע), ומס החינוך יוטל רק על בניינים ולא על קרקעות, כך שממילא תושבי חו"ל, אשר אינם מתגוררים במקום יהיו פטורים ממנו. על פי ההצעה אמורה הייתה המועצה האזורית להקים מוסדות חינוך, תרבות, בריאות ועזרה סוציאלית, להחזיק בהם ולנהלם. להילחם בקדחת ולשמור על האזור ממחלות וממגפות. לבנות, להחזיק ולהשכיר בניינים. להסדיר את קציר התבואות ולפקח עליו, להסדיר את הספקת המים והמרעה, הביטחון ביישובים והשמירה על השדות. המועצה רשאית להטיל מסים ותשלומים על רכוש הכולל בניינים וקרקעות בתחום שיפוטה, על שירותי חינוך, מים, מאור, סלילת כבישים או כל מס אחר, שייקבע על ידי המועצה, ויאושר על ידי מושל המחוז. מכיוון שנושא הקמת המועצה נדחה עקב ההתנגדות פעם אחר פעם, נאלצה המחלקה המוניציפאלית לציין בצער כי נכשלה בכך. נחמה פורתא מצאו תושבי האזור באישור הרשמי, שקיבל בינתיים במרץ 1940, ועד יישובי גוש תל מונד. גם לאחר עשר שנים של משא ומתן בין ועד הגוש לשלטונות (תחילה אלו של המנדט ואחר כך של מדינת ישראל), בנוגע לאישור רשמי של המועצה האזורית תל מונד טרם התקבלה תשובה חיובית. בין הטיעונים שהציג ועד הגוש להצדקת דרישתו להכיל את תחומי המועצה גם על שטחי 'החברה למטעי א"י' נאמר, כי בארצות אחרות ובמיוחד באנגליה מחולקת הארץ כולה בין רשויות מוניציפאליות שונות, ואין אף שעל אדמה אחד חופשי ממשטר של שלטון מקומי. החלוקה בין הרשויות השונות אינה נעשית על פי רצונו האישי של פרט זה או אחר, כי אם על פי אמות מידה ציבוריות של טובת כלל הציבור המועדפת על פני טובת הפרט. (מתוך: ארכיון המוזיאון לתיעוד תל מונד, אידן רינה, 1999, ההתיישבות היהודית בשרון התיכון בין השנים 1929 - 1939, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית).

הדפסה | תגובה

חזרה