מיום היווסדו של הכפר לא ירדה בעיית המחסור במים מסדר יומו. ניתן לומר, כי זו הציקה לו לא פחות מאשר בעיית המחסור בקרקע. זוהי בעיה כרונית. את טעמם של "מים במשורה" הרגישו כבר חברי ארגון "יזרעאל" עוד לפני העלייה על הקרקע בהיותם במחנה תל-מונד.<br>הקילוח הראשון של מים חיים בכפר מקורו מהבאר הראשונה של פחטר במטעי א"י, זו הבאר שעל הבעלות עליה היו כנראה דיונים רבים, שכן מצאנו בחוזר של מזכירות ארגון "יזרעאל" מיום 14.9.1932 את הדברים האלה המוסבים לבאר זו: "המו"מ בדבר הבעלות על הבאר טרם נגמר. יש לחשוב שהבאר תישאר בידי קואופרטיב הצרכנים. שאלת האדמיניסטרציה של הבאר תיפתר כנראה עם בואו של החבר יוליוס סימון בעוד חודשיים".<br>מימיה של באר זו לא היה בהם כדי לספק אפילו את הצרכים המינימליים של המושב בראשיתו.<br>הבאר הראשונה שנחפרה היתה מסוג "שחטה" - בור בקוטר 3 מטר מדופן בלוקים מעוגלים. כשהגיעו למים בדרך כלל בעומק של כ30 מטר הציבו משאבה בתחתית הבור ומנוע למעלה וכך החלו לשאוב מים. אולם עד מהרה התברר כי כמות המים לא תספיק לפתח משק והחלו לקדוח באר חדשה. הפעם היה זה קידוח רגיל . הבאר היתה באר 2 ליד בית משפחת קליין.<br>אולם באר זו לא החזיקה מעמד זמן רב מכיון שקדוח באדמת חול מועד להתמוטטות וכך אכן קרה. עתה היתה בעיה קשה ולכן הוחל בקידוח באר חדשה, באר 3 ליד משק לב טוב. בבאר זו כבר השתמשו בצינורות קידוח וסכנת ההתמוטטות חלפה.<br>בינתיים התפתחו המשקים וכמות המים שוב לא הספיקה להשקאת הפרדסים שהחלו להניב ובשנת 1943 הוחל בקידוח באר נוספת היא באר 4 במרכז המושב הפועלת עד היום. יש לזכור שכל אחת מהבארות הללו הפיקה בין 60 ל100 מ"ק מים לשעה.<br>לאחר מלחמת העולם השניה החלה רכישת קרקעות להרחבת השטח החקלאי ועד מהרה שוב צצה בעית המים.<br>באותו זמן נוצר קשר עם פרופסור פיקרד מהאוניברסיטה בירושלים שהמליץ לקדוח באזור הידוע היום כאקויפר ההר ושבאותם ימים לא היה לו תומך לרעיון. לאחר לבטים קשים הוחל בקידוח עמוק בשותפות שלושת המושבים : חרות, עין ורד וכפר הס. אולם הקשיים לא אחרו לבוא ולאחר שהקידוח הגיע לעומק כ 200 מטר פרשו שני השותפים וכפר הס נשא לבדו בנטל הכבד. קידוח זה היה ראשון מסוגו בארץ וכמובן היו לא מעט ספקנים בהצלחתו.<br>בתחילת 1947 הגיע קידוח לעומק 396 מטר ונמצאו מים רבים. בשנים הראשונות נשאבו מהבאר כ 150 מ"ק לשעה ורק לאחר הגדלת השטחים הגיעה הבאר לספיקה של 450 מ"ק.<br>בין קידוח לקידוח נתמנה ע"י המזכירות עובד מיוחד, שהיה מביא על עגלה רתומה לסוס מי-שתייה לאדם ולבהמה, אך אלו לא הספיקו כמובן למקלחות לחברים, ולעתים קרובות היו החברים שחשקה נפשם במקלחת של צוננים נאלצים לכתת רגליהם למקלחת הציבורית במחנה תל-מונד, ששירתה גם את ראשוני העובדים בגוש.<br>משהוקם שיכון הותיקים בכניסה למושב סיפקה את מימיהם חברת המטעים. שעון מרכזי הורכב בסמוך לצינור המרכזי שהתחבר לאדמות המושב, אך כל פיגור בתשלום עבור המים האלה גרר אחריו עונש לאלתר - הפסקת המים.<br>החלקה הראשונה שהושקתה במי הבאר הראשונה הייתה משתלת ההדרים של ארגון "יזרעאל" בקצה המושב, בדרך למחנה תל-מונד. המנהל הטכני של משתלת המושב וממילא גם "שר המשקים" הראשון של כפרנו היה יוסף קנמון.<br>לזמן מה נפתרה בעיית המים, אולם התרחבות המושב והתכניות לפיתוח כל אדמות הכפר עוררו את בעיית מחסור במים בכל חריפותה. הוחל איפוא בקידוח באר עמוקה שנייה. שנה תמימה נמשכה העבודה, ולאחר תלאות מרובות וניסיונות שונים שעליהם מסופר בקובץ זה - האירה שוב ההצלחה את פניה ובעומק 380 מטר מתחת לשכבת אבן נתגלו מים רבים. עם ציוד מתאים אפשר היה להפיק מהבאר שנחפרה במקום עד 800 מטרים מעוקבים מים לשעה. שני הקידוחים העמוקים בוצעו על ידי חברת מקור המים בע"מ בהדרכתו ובפיקוחו של מהנדס המים אברהם כץ.<br>בעזרת הבאר החדשה שכונתה "הבנים" על שם הבנים שנפלו במלחמת השחרור, אפשר היה להשקות אדמות-שלחין נוספות ו-250 דונם מטעים, בעיקר עבור המתיישבים החדשים (הרחבה). חג המים שנערך בכפר ב-9 באוגוסט 1952 נתן ביטוי להרגשת הרווחה של כל חברי המושב עם הקלת מצוקת המים.<br> עתה אפשר היה לקוות לעיבוד אינטנסיבי של כל אדמות הכפר ולהגברת הייצור החקלאי. מעתה היה גם פתח תקווה להגשמת התכניות על הקמת 20 יחידות משקיות נוספות של בני המושב. אותו זמן היו מושקים רק 2000 דונם משטחו הכללי של הכפר (3800 דונם).<br>בשנת 1953 היו כבר בכפר ארבע בארות. שתים מהן נרכשו מחברת מים א' ושתיים נקדחו על ידי חברת "יבולים". התפוקה האפשרית לשעה של כל הבארות הייתה 1100 מ"מ לשעה, ואילו השאיבה בפועל לשעה לא עברה על 800 מ"מ מים.<br>אותה שנה היו 6 משאבות ו-6 מנועים עם 587 כוחות-סוס. פרט לזה היו גם שתי בריכות מים שקיבולן היה 1350 מטרים מעוקבים ותצרוכת המים השנתית בכפר הגיעה ל-2,250,000 מ"ק. עתה, לאחר שרוב שטחו של הכפר נטוע, ויתרו - נועד לגידול ירקות ובשנים האחרונות גם לגידול פרחים - אנו מגיעים בפועל לשאיבה של 2.5 מיליון קוב מים. גם הבעיה של הלחצים גבוהים נפתרה בזמן האחרון ע"י הוספת משאבות-עזר, כגון זו שנועדה לשטח גבול טירה וזו העתידה להיות מופעלת לשטח הדרום. הפעלת שתי הבריכות בקיבול של 3000 מ"מ מים לשעה פתרה את הבעיה של אגירת מים בשעות היום ללילות להשקאה שתקיף כשבעים אחוז משטח ההדרים. הקיבולת של הבריכות מאזנת גם את הלחצים הקיימים בשעות היום. ראוי לציין, כי בשנים האחרונות השלמנו גם הרכבת קודחים (ברמדים) לכל חלקות החברים, והם תורמים לחיסכון ניכר בצריכת מים. חידוש צנרת המים המיושנת מתבצע לפי תכנון תלת-שנתי בהתחשב עם "גיל" הצינורות ושנת הנחתם. הצינורות החדשים הם מאסבסט ורובם צינורות פ.ב.ס. ופוליטילן.<br>באר מס 1 מסוג "שכטה" נחפרה עד קרוב למפלס מי תהום - עם הקמת המושב.<br>בארות 2 ו-3 הגיעו לעומק של כ-80 מ", לאחר זמן נסתמו בחול.<br>באר 4 עדין פעילה ,מפיקה 80 קוב לשעה.<br>כל ארבע הבארות שואבות את המים ממאגר תת קרקעי של אזור החוף.<br>באר "איתנים" קדוח עמוק כ-400 מ", נקדחה ב-1946-7 ונתנה פתרון למצוקת המים, ע"י שאיבת המים מהמאגר התת קרקעי של אזור ההר.<br>באר "הבנים" נחפרה באותה שיטה-קדוח עמוק, ונקראה ע"ש הבנים שנפלו בקרב טירה.<br>מתוך: בן ציוני יעקב,1977, ספר כפר הס, הוצאת דפוס מוזס.
הדפסה | תגובה