כפר יעבץ ממוקם דרום מזרחית לעין ורד, בסמוך מאוד ליישובים הערבים טייבה, טירה וקלנסווה. כפר יעבץ, גיאוגרפית ממוקם בשטח גוש תל מונד ונחשב כאחד מיישוביה. בשנים הראשונות להיווסדו, פעולות הגוש לא כללו אותו, ועל פי המסמכים לא היה לו נציג בוועד הגוש. בכפר יעבץ למרות מיקומו, בין כפרים ערבים לא היה נציג קבוע של ההגנה שארגן את נושא הביטחון ולקראת הקמת המדינה סבל התקפות רבות. על המצב הביטחוני בכפר יעבץ ניתן ללמוד מראיון עם בן המקום.<br>בשנות הארבעים הראשונות, כפר יעבץ, היה יישוב ששעריו היו פתוחים ולא ננעלו גם בלילות. יחסי השכנות עם הערבים היו טובים מאוד, קוימו יחסי מסחר והיה נהוג לבוא זה לכפר של זה. לא היה צורך בשמירה ולא היה חשש בטחוני.<br>בביתם של משפחת שלמה התאמנו ההגנה, האצ"ל והלח"י (למידע זה אין סימוכין אחרים) כאשר כל ארגון לא ידע על פעילותו של האחר, הסיבה לאמונים באזור זה, היא היותו מרוחק מכל יישוב ונראה שהבריטים לא ראו במקום מוקד התארגנות לכן מיעטו להגיע אליו.<br>חברי הכפר ידעו להפעיל נשק בסיסי באופן בסיסי, והמדריכים היו אנשי ההגנה. נשק נאגר ביישוב לשעת חירום כל אותה התקופה, והנשק הוחבא בשדות שליד בתי הכפר. הנשק הובא מכפר הס ועין ורד והעברתו נעשתה על ידי מחלק הלחם בתוך ככרות הלחם. התקשורת נעשתה באמצעות איתות.<br>בשנים 1947-1946 חל מפנה ביחסים עם הערבים, והחלו ויכוחים על רקע לאומני ומאז ועד למלחמת העצמאות, תקפו הערבים מספר פעמים את הכפר, בשנת 1948 פונו הנשים והילדים מן היישוב ונשארו בו רק המגינים.<br>בהשוואה לשאר יישובי הגוש נראה שליישוב זה ניתנה פחות תשומת לב מן המוסדות, והסיבה לכך כנראה, היא השתייכותו של היישוב להפועל המזרחי ולא כמו שאר יישובי הגוש, שהשתייכו למרכז החקלאי וההתיישבות החקלאית שארגוני הביטחון יצאו ממנה.כפר-יעבץ היה שלוח כאצבע מן האזור העברי לאזור הערבי.<br>ריחוקו היחסי ממרכז עברי גדול (כארבעה ק"מ מגוש תל-מונד) וקרבתו לישוב ערבי (כשני ק"מ מקלנסאוה), חולשתו הבולטת במספר תושביו, בשטחו הקטן ובטיב ביצוריו הדלים - כל אלה שימשו אבן-שואבת לערבים המקומיים והזרים וגירו אותם לתקוף את הישוב.<br>כוחות סדירים למחצה של האויב חנו בטירה, בקלנסואה ובטייבה.<br>יחידות אויב קטנות היו תוקפות באש, ביחוד בשעות הלילה, את כפר יעבץ, וכיתת ערבים מזוינים החזיקה בבית גדול שחלש יפה על השטח.<br>פלוגה א' של גדוד 32 החזיקה בקו, כששלוש מחלקותיה מוצבות בכפר-יונה, בכפר-הס ובכפר-יעבץ.<br>ביום השבת 27 בדצמבר 1947 הגיעה לכפר-יעבץ המחלקה מכפר-יונה, כי הגיעו ידיעות על תכונה להתקפה. אבל המחלקה לא נשארה וחזרה במסע מובטח לכפר-יונה. בתחילת דרכה הותקפה באש מכוון קלנסאוה ע"י כנופיה גדולה. המחלקה נסוגה לכפר-יעבץ. שניים מאנשיה נהרגו.<br>בינתיים נוספו מאות ערבים מזוינים מכפרי הסביבה והחלה התקפה כבדה על כפר-יעבץ. כוחות האויב הסתערו מספר פעמים על הכפר, מצפון וממזרח והצליחו לרגעים מעטים להגיע עד לגדרות.<br>הקרב נמשך כשש שעות. בסך הכל השתתפו בהתקפה על כפר-יעבץ כ- 600 איש.<br>כל ההסתערויות על הכפר נהדפו.<br>ההתקפה היתה ראשונה בעוצמתה בגזרת החטיבה והעמידה את המתגוננים במבחן חמור. אולם לעובדה, שלמרות עדיפותו הרבה של האויב בכוח אדם ובנשק לא איבדנו את עשתונותינו והצלחנו להדוף את ההתקפה, נודעת היתה השפעה עצומה על ה"מורל" של האויב ועל תכניות מנהיגיו. היתה זו חוליה ראשונה בשרשרת התקפות, שהערבים הקהו בהן את שיניהם ואילו כוח עמידתנו חושל יותר ויותר. מטבילת-אש ראשונה זו, בה הדפנו את האויב שהגיע עד גדרות הישוב, הפקנו לקח רב שעמד לנו בימי המלחמה הבאים.<br>2 חיילים נפלו בהתקפה זו.<br>כפר-יעבץ הותקף והופגז מספר פעמים בתקופת מלחמת העצמאות. 3 חיילים נוספים נפלו בהתקפות אלו.<br><br>מתוך: ארכיון לתיעוד גוש תל מונד: אורון טל, 2001, סמנריון ההגנה והביטחון ביישובי גוש תל מונד - 1929 - 1948, אוניברסיטת חיפה.
הדפסה | תגובה