|
עוד בשנת 1927 התחילו להישמע הקולות הראשונים בקרב חברי ארגון "יזרעאל" שקראו להתפכח מחלום התיישבות בעמק יזרעאל על אדמת זרעין ולחתור לקראת התיישבות באזור אחר. הספקות ביכולתם של המוסדות הלאומיים לפתור את בעיית התיישבותנו גדלו מיום ליום. בסימן ההיסוסים והספקות האלה עמדה כבר פגישת חברי הארגון שנערכה בכפר יחזקאל בנובמבר 1927, ואילו בפגישה שלאחריה, שנערכה בזיכרון-יעקב, באפריל 1928 הוחלט כבר ברוב קולות לעבור להתיישבות אינטנסיבית. היה זה, כמובן, מפנה של 180 מעלות שחייב שינוי יסודי באורינטציה של החברים, שעייפו מצפייה לחסדי הקרנות הלאומיות ומהדיחויים הבלתי פוסקים של התיישבותנו.<br>הפגישה השנייה שנערכה בזיכרון יעקב ב-31.8.1928 עמדה בסימן האיחוד של ארגוני "יזרעאל" א' וב' ולפי המתואר בחוזר של הארגון מיום 3.9.28 שררה בפגישה זו "התרוממות-רוח וגלי מרץ ואמונה בעתידנו ליוו את פעולתנו זו" (האיחוד). בפגישה זו הועלתה כבר באופן קונקרטי בעיית ההתקשרות לקרקע בשרון, וכך נאמר בחוזר הנ"ל חתום ע"י צבי מרדר ושמואל ציפמן): "לפי התעודה (הסכם) בין המרכז החקלאי ובין "הכשרת הישוב" מתחייב הארגון להכניס ע"ח 2000 דונם אדמה בסביבת כפר-סבא סך 500 לא"י עד 15 בספטמבר ועת ראשון לפברואר - עד לירה אחת מדונם ביחד". בחוזר זה נקראים כל החברים למאמצים מיוחדים ולניצול כל "מקורות הקרדיט" של החבר למטרת ההתיישבות.<br>נסתמנה אפוא דרך חדשה ותכניות חדשות להתיישבותנו. כיצד בא המפנה?<br>בקונגרס הציוני הי"ד בווינה ובוועדות להתיישבות פעל הרצפלד ושאר החברים במרץ רב והוציאו את עניין ההתיישבות מקיפאונו. לראשונה אושר הרעיון של התיישבות פועלי המושבות, ונתקבלו החלטות מפורשות על קניית קרקעות לתכלית זו על ידי הקרן-הקיימת על-ידי המושבות ובאזור המטעים בכלל.<br>עם שובם של אנשי הדירקטוריון פתח עימם הרצפלד במשא-ומתן על גמר עניין הקרקעות והמריצם לסיימו, בעיקר על-סמך הבטחתם של יהודי אפריקה הדרומית לאסוף 75 אלף לירות לשם רכישת קרקעות בגוש מרוכז. הוא תבע מהם לרכוש בכסף זה את הקרקעות בסביבת תל-מונד, שהמרכז החקלאי עמד בקנייתם. הנהלת הקרן-הקיימת הסכימה להצעה זו בתנאי שנוסף על תרומתם של יהודי אפריקה תושקע ברכישת הקרקע גם ה"לירה לדונם" של המתיישבים. המרכז החקלאי הסכים לתביעתם. יחד עם זה פתח הרצפלד במשא-ומתן עם מר מוהל, בא-כוחה של החברה הכלכלית מארץ-ישראל מיסודם של ציוני אמריקה, בדבר הקמת בתים לגופים התיישבותיים, שהקרקע בשבילם כבר נרכשה או עומדת להירכש. ההצעה נתקבלה על דעתו של מוהל, והוא פתח בבירור פרטיה. בו-בזמן בא הרצפלד בדברים עם הנהלת "חברת מטעי א"י" (מיסודו של לורד מלצ'ט) על מתן הלוואה למאתיים בתים, שיוקמו על שטחי הארגונים הגובלים בתל-מונד. בתזכיר שנשלח ללורד מלצ'ט הוצעה הבטחת הפירעון על-ידי ניכויים במשך שנים משכרם של חברי הארגונים שיעבדו בקביעות בתל-מונד.<br>ההזדמנות לבחירת דרך אחרת להתיישבות ניתנה לנו אפוא משעלתה על הפרק התכנית של שילוב מקורות פרטיים שונים למימון התיישבות. אחד המקורות האלה הייתה החברה האמריקאית, שעל ראשיה נימנה מר מוהל. הוא והנלווים לו ראו את עניין ההתיישבות בעיניים אחרות מאשר ראו זאת קברניטי התנועה הציונית והקריטריונים שלהם היו שונים לחלוטין מאלה שהיו נר לרגלינו. אחד מאלה היה - המתיישב חייב להשתתף באמצעים כספיים שלו בביצוע התיישבותו. ואם תאמר: מניין ייקח פועל חקלאי, המשתכר בקושי למחייתו, אמצעים כספיים להתיישבות? תשובתם הייתה: זה לא ענייננו, ייקחו מן הגורן או מן היקב, ובלבד שיתנו חלקם; ואכן משעלתה ההצעה שנשתלב בהתיישבות הקרויה "התיישבות האלף" נדרש כל מועמד להתיישבות לשקול 20 לא"י כדמי השתתפות ברכישת הקרקע להתיישבות.<br>משהתפכחנו מחלום העמק התחילו אפוא החברים לעזוב את מקומות ההכשרה השונים ולהתרכז בשרון וביהודה. בסוף שנת 1928 הועברה מזכירות הארגון לרעננה וקמעה-קמעה נוצרו ריכוזי חברינו בהרצליה, כפר-סבא, רעננה.<br>האיר המזל לארגוננו וסר אלפרד מונד, ציוני גדול ובעל לב יהודי הם, רכש כברת אדמה גדולה בשרון, לשם נטיעת פרדסים שיימכרו ליהודים בחו"ל אשר במשך הזמן, כשהפרדסים יתחילו להניב פריים, יעלו ארצה. המרכז החקלאי הציע איפוא לחברי "יזרעאל", שנפשם יצאה להתיישבות, להיאחז בגוש תל-מונד כפועלים שכירים בפרדסים האלה, תוך כדי הבטחה שבקרבת מקום עבודתם יוקם גם המושב שלהם על אדמת הקרן-הקיימת.<br>לאחר שש שנות נדודים ואכזבות וחלומות "באספמיה" ובאדמת-זרעין נשקף לנו איפוא סיכוי של ממש להתיישבות, ולו גם על כברת אדמה קטנה, ולו גם יאלץ כל חבר לשלם שהכסף שאין לו בעד כברת-אדמה זו. התחילה איפוא נהירה של החברים לתל-מונד והיאחזות בעבודה בפרדסים, שנטיעתם התחילה באביב 1930.<br>מתוך: בן ציוני יעקב, ספר כפר הס, הוצאת דפוס מוזס.
הדפסה | תגובה