גילגולו של כפר יעבץ

באב תרצ"ג, לאחר שהקק"ל רכשה כ-400 דונם בסביבה והתחייבה לרכוש אדמה נוספת, שתשמש להרחבת הנקודה, הוחלט סופית על הקמת היישוב-כפר יעבץ. הקרקע שנרכשה חולקה בין 23 חברים (שלושה דונם מגרש ועוד 12 דונם לנטיעת פרדס), ובחורף תרצ"ד הצטרפה למקום קבוצת עבודה שעזבה את "קבוצת רודגס", שישבה בפתח תקוה (לימים הקימה את טירת צבי), אשר כינתה את עצמה בשם "משמר השרון".<br>מבחינת "הפועל המזרחי", היה לפועלם של חברי הארגון להתיישבות בכפר יעבץ משמעות ביטחונית ומשקית, שחרגה הרבה מעבר לקיומם של עשרים ושלוש המשפחות במקום. בעוד שמפעל המטעים במקום נבע מיוזמה פרטית על בסיס מסחרי, שלא היה ער במיוחד לשאלות כמו עבודה עברית וכדומה, הרי שחברי כפר יעבץ נרתמו למשימה להבטיח את הישגיה של תנועת העבודה הכללית בכלל והדתית בפרט והיו מחויבים להוכיח את יעילותם כפועלים. הדברים באו לידי ביטוי במכתב אשר נשלח לחברי הקבוצה:<br>"חברים יקרים! זוהי הפעם הראשונה שניתנה אפשרות ל"פועל המזרחי" לנעוץ קנה בים ההתיישבות הפרטית בשרון, להיאחז בקרקע וליצור מרכז של עבודה לפועל המזרחי וסביבה ואטמוספירה של תורה ועבודה על ידי התיישבות הפועלים במקום במשך הזמן. ואתם חברים יקרים הנכם הסוללים, הכובשים החלוצים, בכל המובנים. אנו יודעים שעוד רב הדרך לפניכם ולפנינו, עוד רבות האכזבות שנפגוש ביחד על דרך הכבוש החדש, עוד גדולים המעצורים והמכשולים אשר מונחים לפנינו. רבים הם אשר ינסו להפריע ולשים אבני נגף בעבודתנו, אולם חברים יקרים! רצונכם ורצוננו העז, לצאת פעם מהארעיות שלנו, ליצור מנקודת חיים של תורה ועבודה להלכה ולמעשה. הוא יתן לנו עוז ועצמה להתגבר על הכל עד נגיע אל המנוחה והנחלה. ואתם חברים יקרים! אל ירך לבבכם ואל תרפינה ידכם במכשולים אשר לפנינו, שאו ברמה את דגלנו אשר הרימותם בשרון, נתלכד כולנו סביבו ושמרו עליו והוא ישמור עליכם...".<br>בניגוד להתרוממות הרוח אשר עולה מהמכתב, בשטח נראו פני הדברים אחרת. מערכת היחסים עם שכטרמן נעכרה, על אף כל הציפיות, וגם המוסדות המיישבים השונים לא עמדו בהבטחותיהם. ביקור של חברי דירקטוריון הקק"ל בגוש תל מונד ובארגון "גבעת חיים" חשף תמונה עגומה. בעוד, שכל דונם במושבי הגוש עובד באינטנסיביות מרובה, השתוממו חברי הדירקטוריון למראה העובדה, שחברי ארגון "הפועל המזרחי" לא עיבדו את 400 דונם האדמה, אשר נרכשו בעבורם על ידי הקק"ל. מצב זה עשה רושם קשה ביותר על המבקרים, שלא לדבר על דאגתם לגורל הקרקע, אשר עלולה חס וחלילה להיתפס על ידי הערבים, בשל היותה נטושה. לאור זאת פנה נציג הקק"ל להסתדרות הפועל המזרחי, על מנת שתפעל בהתאם להתחייבותה לקק"ל והקרקע תעובד בהקדם. במידה ולא יעשה כך, תפקע זכות חברי הארגון לגביה.<br>בשנת תרצ"ה מנתה הנקודה 24 משפחות. הארגון, שהסתבך בעת עלייתו בפרשה ארוכה של משפטים, עם מסיגי גבול ערביים, שעלו על האדמה - לא הצליח לעמוד על רגליו. רק לאחר מאמצים מרובים, הוצאו לפועל המדידות, גידור המטע והמושב, בניית בריכת המים והכנת האינסטלציה המרכזית במושב. חלק מהחברים החל בבניית בתים בסיוע חברת "בתי כפר" וחלקם עדיין התגורר בצריפים. הנקודה סבלה ממיעוט החברים, וכרעה תחת נטל המסים והשמירה. יודעי דבר טענו, שללא הרחבת היישוב לא יהיה למקום תקומה, והאיצו ב"פועל המזרחי" לדאוג לכך, שהקק"ל תרכוש קרקע נוספת ליישוב, מה גם שבקונגרס האחרון הוקצב סכום להתיישבות של 30 משפחות נוספות.<br>בתקופת המאורעות רבו הפגיעות במקום המבודד והמרוחק יחסית, ואחת הדרכים השכיחות ביותר הייתה חבלה במטעים. בסיוון תרצ"ו התפרסמה בעיתונות קריאה של הכפר לעזרה, מלווה בתביעה מהמוסדות המיישבים להגדיל את היישוב ל-60 משפחות, ולזרז את פעולת ההתיישבות. המצב הביטחוני הורע עד כדי כך, שליישוב הוכנסה תגבורת מהצבא ומהמשטרה הבריטים לשם הגנה. במהלך המאורעות נטשו חלק מהמתיישבים את המקום ונותר קומץ בן 13 משפחות. חברי המושבים הסמוכים בגוש תל מונד, אשר היו עדים למצוקת היישוב, העלו על נס את גבורת אנשי המקום, ועמידתם העיקשת, בפני ההתנכלויות של הערבים. כל זה בהתחשב עם בדידותו של היישוב ומספרם המועט של מתיישביו. עם זה לא חסכו את שבטם מהסתדרות הפועל המזרחי, אשר הפקירה לטעמם את חבריה, עד כי קיננה בלב חברי המושב מחשבה על מסירת הנקודה להסתדרות. אלא, שהפועל המזרחי מנעה זאת מהם, מתוך מחשבה ורצון להרבות בנקודות יישוב שלה, אפילו במחיר בדידות החברים ומבלי שסיפקה להם כל בסיס לקיום. לדעת חברי המושבים בגוש תל מונד, לא היה כלל מקום התיישבות דתית נבדלת באזור, ומבחינתם יכולים היו המתיישבים הדתיים להתערות במושבים הקיימים בגוש תל מונד. לראייה ציינו, כי בעין ורד הוקם בית כנסת עוד בטרם הונחה אבן הפינה לבית הכנסת בכפר יעבץ.<br>דרישת המתיישבים להגדיל את היישוב נדחתה על ידי ועדה מטעם ההנהלה הציונית, בהרכב של הד"ר א. רופין, הרב ברלין, וד. שטרן מנהל מחלקת ההתיישבות. הוועדה קבעה, כי אין בשלב הזה טעם להשקיע כספים בנקודה. בתנאים אלו ולאור המשבר הקשה שעבר ענף הפרדסנות עם פרוץ מלחמת העולם השנייה נעזב היישוב וקומץ המתיישבים התפזר לכל עבר.<br>מ. חזני, חבר כפר יעבץ באותם ימים ולימים יו"ר המרכז החקלאי של הפועל המזרחי, ציין בזיכרונותיו כי כפר יעבץ הפך להיות סמלה של החלוציות וההתיישבות הדתית-לאומית. כראייה הם מביאים את הניסיון שצבר בבעיות ביטחון, גאולת קרקע, מצוקת קרקע, מיעוט מתיישבים, קיום כלכלי ובדידות. כל אלו התרכזו ביישוב אחד, ובכך ראתה תנועת הפועל המזרחי את תמצית ההסבר לפירוק ההתיישבות וכישלונה.<br>אף כי רעיון ריכוז ההתיישבות הדתית בגושים טריטוריאליים משלה, הושמע כבר במחצית השנייה של שנות העשרים ובראשית שנות השלושים בקרב הפועל המזרחי ולו רק מנימוקים של התנגדות לפיזור ההתיישבות הדתית בתוך "אזורים פורקי עול". הרי, שהפועל המזרחי נאלצה להתמקד מתוך מצוקה באותן שנים בעצם האפשרות ליישב את אנשיה. דבר שהיה במקרה זה בעוכרי המתיישבים בכפר יעבץ.<br>פרשת ההתיישבות הכושלת בכפר יעבץ, חיזקה בקרב המוסדות המיישבים את הדעה, אשר רווחה ממילא, כי יש לנקוט בשיטה של התיישבות "גושית", על מנת להבטיח הצלחה מבחינה כלכלית, חברתית וביטחונית.<br>(מתוך: ארכיון המוזיאון לתיעוד תל מונד, אידן רינה, 1999, ההתיישבות היהודית בשרון התיכון בין השנים 1929 - 1939, חיבור לשם קבלת תואר דוקטור לפילוסופיה, האוניברסיטה העברית).<br><br> הדפסה | תגובה

חזרה