|
וילת "בית-הדר" היא, למעשה, "וילה זיו" המוכרת לכל אנשי תל-מונד ואף לרבים מחוץ למקום ואפילו מחו"ל. <br>קורות חייהם של בעלי ה"וילה-זיו" קשורים בקשרים הדוקים עם תקופת מדינת ישראל בכלל ועם תל-מונד בפרט.<br>הלורד ישראל משה זיו (1889-1972) התחיל את פעילותו הציונית ב-1913, עת הכיר את המרצה הצעיר לכימיה באוניברסיטת מנצ'סטר, את ד"ר חיים וייצמן. הוא הוקסם מאישיותו והיה לידידו הטוב ולאחד העוזרים הפעילים ביותר בפעילותו הציונית, הן במישור הפוליטי (בהשגת הצהרת בלפור) והן במישור הכלכלי - בהשגת משאבים כספיים לפיתוח היישוב היהודי בימי טרום המדינה ואחרי כן במעקב מתמיד מעשי אחר התפתחות המדינה הצעירה.<br>רעייתו, רבקה זיו ז"ל, הייתה אחת מארבע המייסדות של הארגון העולמי לנשים ציוניות "ויצ"ו" בשנת 1920, ומשנת 1932 הייתה ליו"ר הארגון במשך שנים רבות. לאחר מכן נבחרה לנשיאת הכבוד של ויצ"ו העולמית.<br>בהשפעת משפחת הלורד מונד, בחרה רבקה זיו בתל-מונד למקום מגוריה הקבוע ומשנת 1938 בילתה את רוב ימי השנה בווילה שלה בתל-מונד.<br>עם עלותם של הנאצים לשלטון בגרמניה, הצליחה להביא אלף ילדים יהודים לאנגליה, ומייד עם סיום מלחמת העולם השנייה, בראש השנה 1946 כשהיא לבושה מדי קולונל בריטי ביקרה רבקה זיו את העקורים (ניצולי השואה - שארית הפליטה) בהנובר, בברגן-בלזן וכונתה שגרירת ויצ"ו.<br>לחווילתה של משפחת זיו בהייד פארק בלונדון קראו "פילון" בגלל המבקרים הרבים, הן יהודים עסקנים ציונים והן לא יהודים.<br>יחד עם בעלה, ישראל זיו, הייתה רבקה בין מייסדי מכון "דניאל זיו" ברחובות בשנת 1934 ע"ש בנם המנוח דניאל. המכון הזה היה הגרעין למכון וייצמן. בהתפתחות המדע בארץ ראו בני הזוג זיו את עתידו של היישוב היהודי בארץ-ישראל. אבל לא רק על המדע יוכל היישוב להתקיים, יש לדאוג ליישב את הארץ ולתת פרנסה למתיישבים לפיכך הלכה משפחת זיו בדרכי הלורד מונד - קנתה אדמות, נטעה פרדסים בתל-מונד וכך הודות לשתי המשפחות המופלאות האלה לא סבלה תל-מונד כמעט מאבטלה.<br>בתקופת המנדט התארחו בווילת - זיו, לעיתים קרובות, קצינים בריטיים והרגישו די נוח כאן אף כי במרחק - מה מהבריכה שבה התרחצו, היה אחד ממפעלי תע"ש בשם "סלע".<br>עם קום המדינה הייתה וילה זיו שוב תוססת אורחים: דיפלומטים ואנשי רוח. אחרי התקפת ה"פדאיון" במוצאי שבת 15.12.1956 על מבני הווילה, בה נהרג אחד העובדים הקבועים, שמעון ויג ז"ל, לא היה איש שיבכה אותו כמו רבקה זיו. "הרי הם התכוונו אלי!" - אמרה.<br>על ההפצרות של ידידיה הרבים בארץ ובחו"ל, שתעזוב זמנית את תל-מונד, הגיבה: "כיצד אעשה כדבר הזה, כיצד אעזוב את הפועלים? המעשה שלי יפגע במוראל של תושבי המקום!"<br>לקציני או"ם, שהציגו לה שאלות, "אובייקטיביות" כביכול, הכינה הפתעה. היא ניגשה לערימת שברי הבטון מן הבניין ההרוס, הרימה מתוכה יונה לבנה שסועה, קרבן ההתנקשות ואמרה: "הנה יונת-השלום שלכם!"<br>רבקה זיו רכשה חורשת אורן ומסרה אותה במתנה למועצה המקומית (כיום החורשה מול האנדרטה והקולנוע), כמו-כן הקימה את מועדון ויצ"ו (גם אחותה מתילדה סייעה במימון)<br>רבקה הייתה בעלת אות ההצטיינות הגבוה ביותר של האימפריה הבריטית או.בי.אי. והוענק לה ע"י מלכת אנגליה התואר ליידי.<br>לפי החלטת המועצה המקומית תל-מונד (בראשותו של מר נפתלי דין) מיום 28.6.1960 הוענקה אזרחות כבוד ראשונה: לרבקה ולישראל זיו (את התואר לורד קיבל ישראל זיו זמן קצר לאחר מכן).<br>עברו שש שנים, ובתשעה בינואר 1966 בשעה שבע בערב התקיימה ישיבה בלתי רגילה של המועצה המקומית בהשתתפות כל חברי המועצה דאז (היו"ר נפתלי דין, החברים - אליעזר אסתרין, ימיני יעקב, נגר משולם, רינות אברהם, ירושלמי מרדכי, דב אבלס פרץ משה, חיים יהב). על סדר היום היה נושא אחד ויחיד: הלווייתה של הגברה רבקה זיו ז"ל.<br>הייתה זו הלוויה ממלכתית, ובה השתתפו שליש נשיא המדינה, סגן ראש הממשלה אבא אבן, שר העבודה יגאל אלון, יו"ר ההנהלה הציונית ד"ר נחום גולדמן, נשיא האוניברסיטה העברית בירושלים - אליהו אילת, ראש עירית ירושלים טדי קולק, ראש עיריית תל-אביב - מרדכי נמיר, שגריר בריטניה בישראל, וכמובן בעלה של המנוחה הלורד ישראל זיו ויתר בני המשפחה.<br>כמו-כן השתתפו ראשי המועצות, המקומית - נפתלי דין; האזורית - אפרים בן אפרים, המזכירים הפקידים, תלמידי הכיתות הגבוהות של בתי הספר ועוד. קהל של אלפים ליווה את המנוחה אל בית הקברות של תל-מונד.<br>לאחר נאומי ההספד הרבים ולאחר אמירת הקדיש ע"י הבן מרכוס, עם סתימת הגולל הגיע הרגע המרגש ביותר, כשאחד העובדים הוותיקים של משק זיו השמיע בנעימת קינה בנוסח תימני הספד מעל הקבר הרענן.<br>עם מותה של רבקה זיו ושש שנים אחרי מותו של הלורד ישראל זיו, עדיין לא תמה אגדת משפחת זיו, ואם תרצו אין זו כלל אגדה אלא דף היסטורי מזהיר בתולדות עמנו כשיהדות אנגליה האצילה מופיעה במלא הדרה ו"בית הדר" הוא הביטוי החיצוני הבולט ביותר ליהדות נפלאה זו.<br>"וילה-זיו", שנבנתה ב-1935 על שטח של עשרות דונמים, שבתה את לבם של שמואל סבה ובני משפחתו, בחורשה המקיפה אותה, בגינת הוורדים שלאורך השביל המוליך אל הבית ואולי גם בהילת האווירה המיוחדת במינה, שאפפה את המקום הנפלא הזה בתולדות בעליה, ובסיפורים ואפילו באגדות שנרקמו כבר סביבה. על-כן אין להתפלא, שמשפחת סבה האצילה, בהיוודע לה שהווילה עומדת למכירה, רכשה אותה, שומרת עליה ומטפחת אותה כפי שהייתה בידי רבקה זיו ז"ל<br>(כתב אליעזר אסתרין, מתוך: שבשבת 11.12.1992).
הדפסה | תגובה