|
שיר לאחר התקפה - 12, כתה ד'שיר לאחר התקפה - 12<br><br>(מלחמת המפרץ 1991, כיתה ד')<br><br>בזמן שסאדם בבונקר מתחבא,<br>בג'קוזי שוחה<br>ועיתון קורא,<br>אני ואתה,<br>אתה וגם הוא<br>למקלט יורדים<br>ומסיכות חובשים<br>ולהודעת הרגעה אנו מחכים.<br>אז תגידו לי זה פיר<br>שסאדם את חיינו ימרר?<br>לא מספיק<br>שאל המסיכות אנו צמודים<br>ומהבית אנו לא זזים?<br>אז תגידו לי אתם,<br>זה פיר??? | הבחירות, כתה ה'הבחירות<br><br>(יומן כיתה ה', 11.11.91)<br><br>אצלנו בבית הספר, כמדי שנה, נערכו בחירות לוועדות והשנה רציתי להיבחר לוועדת עיתון. ועדה שבה מכינים עיתונים, מאיירים, כותבים ולבסוף עורכים.<br>אך באותו היום הייתי חולה ונעדרתי מהכיתה, והם ערכו בחירות ולילד אחד היתה נקודה אחת יותר ממני. אם הייתי בכיתה, אולי היינו נבחרים שלושה.<br>מה לעשות, תמיד שדברים חשובים לי יש, פתאום, מה זה? אני מתחילה להתעטש!<br>אך לבסוף לוועדה אחרת נבחרתי.<br>"קחו את הכל בקלות, אלה הם החיים!!"<br>זוהי המסקנה שהסקתי מארוע זה. | איזה אמא מעצבנת!!!, כתה ה'איזה אמא מעצבנת!!!<br><br>(יומן, כיתה ה' 1992)<br><br>היום במחשב שיחקתי,<br>ופתאום נפסלתי.<br>למטה ירדתי<br>ואחותי הקטנה<br>אחרי רצה<br>ולאמא אמרה<br>"בת-חן קיללה אותי!"<br>ואז אמא, בלי לחשוב<br>התחילה להטיף לי מוסר:<br>"איזה ילדה<br>פשוט נוראה!"<br>וכמובן שזה לא היה נכון.<br>אתם בטח מתארים לעצמכם<br>את הכעס והעלבון, שהיו בתוכי.<br>קלמנטינה היתה בידי<br>ואת הקלמנטינה<br>העפתי ישר לראשה של אמא.<br>זה ליכלך גם קצת את המפה<br>ואז אתם מתארים בטח מה קרה:<br>עלי צווחה<br>ואותי בחדר סגרה<br>ואחר-כך לשתות רציתי<br>ואמא במדרגות ניצבה ואמרה:<br>"תבקשי מיד סליחה!"<br>ואני השבתי לה:<br>"למה? את המלכה?"<br>והיא אמרה:<br>"שלא תעיזי לצאת מהחדר!"<br>לחדר נכנסתי<br>ושלט על הדלת שמתי<br>ובו רשום: "אין כניסה לטיפשים"!<br>נכון שגם אתם הייתם מתעצבנים<br>אמ אחותכם היתה מעלילה עליכם דברים?<br>ואמא היתה בטוחה<br>שהיא צודקת, שהיא חכמה,<br>ועלי כועסת. | ירושלים בלילה, כתה ז'ירושלים בלילה<br><br>(כיתה ז')<br><br>אחד הנופים היפים ביותר זה השקיעה.<br>זהו פשוט נוף נפלא.<br>ובירושלים בכלל זה דבר נהדר.<br>הגוונים היפים<br>של החומים והצהובים והאדומים,<br>מתערבבים ויוצרים נוף מקסים.<br>והשמש אומרת שלום,<br>ולפני הפרידה,<br>היא משאירה לנו מזכרת יפה,<br>כדי שלא נשכח שבבוקר היא חוזרת,<br>והיא לא נעלמת.<br>תראו כמה היא יפה בלילה,<br>כשהכל חשוך וירושלים מוארת,<br>תמיד היא יפה וזוהרת. | שירים, כתה ז'שירים<br><br>(יומן כיתה ז' 1993)<br><br>לכתוב בשבילי זה דבר נהדר.<br>זה עושה אותי לבן אדם מאושר.<br>השירים בשבילי זה הכל!<br>הבית, החלום, העתיד, העבר וההווה.<br>תמיד כשרע לי וקשה,<br>אני מתישבת ומתחילה לכתוב,<br>על העבר ועל ההווה,<br>על העתיד.<br>אני כותבת רגשות,<br>ומה שאני הכי אוהבת לעשות -<br>זה לדמות שבן אדם דומה לצמח<br>וחברות בין אנשים זה כמו פרח ומים.<br>לפי דעתי, זה הופך את השיר למיוחד<br>ושיר כזה יש רק אחד.<br>כשרע לי וקשה,<br>אני לוקחת את העט והמחברת<br>וכותבת.<br>עם השיר אני מרגישה קלילה,<br>מרגישה מאוד רחוקה,<br>מרגישה שזה רק אני והוא.<br>אומרים על העולם<br>מה שאנחנו חושבים,<br>ואף אחד לא יגיד<br>- זה אסור! זה מותר!<br>לשיר אין מסגרת, אין חוקים<br>אנחנו יכולים לשיר מה שאנחנו רוצים.<br>זה מרחיק מהצרות,<br>למרות שתדעו<br>שהשיר הוא רק כמה דקות ספורות.<br>השיר בשבילי זה לא סתם מנגינה,<br>וזה לא סתם מילים ששרים<br>ואחרי זה - יאללה גומרים.<br>בשבילי זה חיים,<br>זה עולם מסוים,<br>עולם שהוא רק שלי,<br>ושלא צריך להיכנס לנעליים שלי<br>בשביל להבין שלכתוב,<br>זה לשכוח מהכל,<br>להיכנס לעולם הדמיון,<br>לעולם שרואה את הדברים בצורה מסויימת,<br>פותח את הלב האוהב.<br>בעולם הזה אתה לא עושה חשבון לאף אחד,<br>העולם הזה שלי -<br>ואף אחד לא יקח אותו ממני.<br>את זה אלוהים נתן לי<br>לכל אחד הוא נותן<br>ולי, את העולם הקטן שלי,<br>הוא הביא לי במתנה.<br>אחרת -<br>אני לא יודעת איך הייתי מסתדרת,<br>כי העולם המציאותי,<br>זה שהוא שלך ושלי ושל כולם,<br>הוא עולם קשה עם הרבה צרות<br>ועם הרבה תסכולים.<br>אני פותחת את היומן<br>ונזכרת בכל מה שאני כתבתי<br>בעולם ההוא,<br>שהוא רק שלי ושלך!<br>בעולם של השקט<br>עולם של המנוחה. | הוא עבר לידי, כתה ז'הוא עובר לידי<br><br>(יומן, כיתה ז' 1993)<br><br>הוא עובר לידי רק שלא...<br>כל יום עוד בן אדם סיים את חייו<br>הוא עובר לידי.<br>רק שלא יקח גם אותי.<br>זה לא צפוי וזה לא ידוע.<br>אתה יכול לחזור מבית הספר<br>ולגלות שאין לך אבא, או סבא,<br>או אח, או אחות,<br>או דוד, או דודה.<br>ואתה אומר:<br>רק אתמול הוא עמד לידי<br>רק אתמול הוא חיבק אותי<br>רק אתמול הוא צחק<br>רק אתמול על הלחי לי נשק<br>רק אתמול הוא הציף אותי בחום ואהבה<br>רק אתמול הוא אמר לי מילה טובה.<br>מעניין שהמוות מעסיק אותי.<br>הרבה פעמים שבה ומהרהרת<br>ואני שוב אומרת:<br>רק אתמול, רק אתמול...<br>למוות אין פרידה.<br>הוא יחליט שהיום זה תורך<br>והוא יקח אותך<br>ואתה תשמור מלמעלה<br>על כל המשפחה.<br>אתה כבר לא סובל<br>אתה כבר לא מרגיש.<br>אך מי שנשאר אחרי עקבותיך<br>הוא סובל והוא לא מאמין.<br>רק אתמול שרנו צחקנו<br>ואולי גם רבנו.<br>כל יום זה עלול לקרות.<br>אוי, כמה הרבה צרות.<br>שלך באהבה,<br>בת-חן<br>תל-מונד 1994 | אהבה, כתה ז'אהבה<br><br>(יומן כיתה ז', 1993)<br><br>אהבה זו מילה שלא כתובה במילון.<br>כל אחד מפרש זאת לפי הרצון.<br>בשבילי יש שתי אהבות:<br>אהבה לאבא ואמא, לאח ואחות,<br>לחברה טובה<br>ובכלל - למשפחה.<br>זאת אהבה שונה מאהבה לבן.<br>אצלי הבסיס זה כנות,<br>כי בלי כנות אי אפשר לבנות מערכת יחסים.<br>אהבה זה לתת חלק ממך לאוהבך<br>ואת החלק השני לשמור רק לעצמך.<br>אהבה ניבנית על אמון הדדי.<br>אהבה זה לתת ולקבל.<br>אהבה זה משהו משותף,<br>חצי ממני וחצי ממך<br>ויחד נרכיב לב מיוחד.<br>ולב כזה יש רק אחד.<br>אהבה זה דבר נפלא,<br>אך אהבה זה כמו משחק.<br>צריך ללכת לפי החוקים -<br>אחרת זה לב שבור,<br>ולב שבור הוא לב כאוב<br>שחסר לו משהו כדי להיות שלם,<br>משהו כדי להיות מושלם.<br>את האהבה הלב קובע,<br>ולא פתאום אני מחליטה<br>שאני אוהבת אותו,<br>ואותו הלב אומר לי מה לעשות,<br>הלב נותן לי את הפקודות.<br>הלב הוא כמו הורים,<br>הוא קובע את החוקים והכללים.<br>הלב בוחר בשבילי,<br>ומכיוון שזה הלב שלי,<br>אני מקבלת את בחירתו<br>וסומכת על שיקול דעתו. | מכתב ללאה רבין, כתה ט'מכתב ללאה רבין<br><br>(נכתב ב-11.11.95 שבוע לאחר רצח יצחק רבין ז"ל כיתה ט')<br><br>שלוש יריות ופתאום זה נגמר.<br>עכשיו מדברים עליו בלשון עבר.<br>פתאום ההווה הופך לעבר<br>ומן העבר רק זיכרון נשאר.<br>אנחנו עומדים מזילים עוד דמעה<br>רוצים לחשוב שזה באמת לא קרה<br>שזהו רק חלום רע,<br>שמחר בבוקר נתעורר<br>והכל יסתדר.<br>אך אנחנו מתעוררים לתוך מציאות עגומה,<br>לתוך כאב מעורב עם שינאה.<br>דומה שאנחנו עדיין לא מעכלים את גודל האבידה<br>ולא מבינים עד כמה היא חמורה.<br>ובכלל איך אפשר לעכל מעשה כזה נורא.<br>לא בג'ונגל אנו חיים אלא במדינה.<br>ולכל אחד יש זכות להביע דעות,<br>כי זה הרי טבעי וברור<br>שלכל אחד תהיה דעה שונה,<br>ושלא כולם יחשבו אותו דבר.<br>אי אפשר להחזיר את הגלגל לאחור,<br>אך לפחות את היום הזה לעצור,<br>לפחות עוד לזכור<br>כי יעברו עוד כמה ימים<br>ואנתנו נחזור לחיים רגילים.<br>אך המשפחה יום יום שעה שעה,<br>תצטרך להתמודד עם הדבר הנורא!<br>זה כמו דומינו, כשנופלת האבן הראשונה<br>ואחריה בשורה כל האחרות.<br>הראש שלנו, במלוא מובן המילה, נפל<br>ועכשיו הכל מתפורר,<br>כאילו הוא היה הראש ואנחנו הגוף<br>וכשהראש לא מתפקד - גם הגוף מת.<br>קשה לבנות מגדל מחלקים שהם לא דומים<br>החלק הזה לא מתאים לזה.<br>ואי אפשר לשים על לבנה קסנה לבנה גדולה.<br>צריך להיות אדם מאוד מוכשר<br>כדי לבנות מגדל מסודר, ישר.<br>אך בבעיטה אחת אפשר להרוס,<br>למוטט מדינה<br>שנבנתה לבנה על לבנה,<br>מחומרים שהם לא דומים<br>שהם מאוד מורכבים.<br>אותה הבעיטה לא רק מוטטה את המגדל,<br>אלא גם הביאה את האנשים להסתכל בצורה שונה.<br>נכון שכמו בניסוי בביולוגיה, קורה דבר מסויים<br>ואז באופן טבעי יש תוצאות ומסקנות.<br>אני לא יודעת, כולם ממהרים למצוא אשמים.<br>אני חושבת שכולנו אשמים,<br>שלא הראינו לו עד כמה אותו אנחנו אוהבים.<br>אתם יודעים, זה נורא דומה<br>לאמא שמחנכת את הילדים<br>ויש מריבות ועצבים וויכוחים<br>ואף פעם לא מבינים<br>מה ההורים רוצים,<br>רק כשגדלים וגם אנחנו נעשים הורים.<br>ופה, רק אחרי שהוא כבר לא בחיים,<br>פתאום כולם אחורה מסתכלים<br>ומעריכים ורואים<br>שהם במינוס גדול<br>והגיע הזמן לשלם את החוב,<br>אז באים וכותבים ובוכים,<br>מבקשים סליחה ומצטערים.<br>אני אולי סתם ילדה תמימה,<br>אבל אני לא מבינה<br>איך אנשים לוקחים את החוק לידיים!!!<br>"הוא חושב אחרת, אז הוא קם והורג!"<br>מאיפה הזכות לקחת את המתנה היפה ביותר את החיים?!<br>פתאום כולנו אדם אחד,<br>עם גורל משותף,<br>ילדים זקנים ומבוגרים,<br>פשוט עומדים,<br>נאחזים האחד בשני<br>ובוכים...<br>כמו שאמרו כבר רבים:<br>אפילו המשוררים הטובים ביותר<br>לא יוכלו את דמותך לתאר.<br>דומה שאפילו החיים לידך מתגמדים.<br>אני משתתפת בצער המשפחה,<br>ומקווה שלא תדעו עוד צער.<br><br>שלכם,<br>בת-חן שחק<br>תל-מונד
הדפסה | תגובה