רחל נולדה בגרודנו (רוסיה-פולין) בשנת 1924, בבית מסורתי. היא היתה בת זקונים לאחר ארבעה בנים - וכמובן השמחה היתה רבה. המשפחה הרעיפה על הילדה אהבה רבה.
בתחילת המאורעות של 1936 הצליח האח הבכור, שהיה כבר בארץ, להביא את ההורים והאחות הצעירה, רחל, ארצה. המשפחה השתקעה ברחובות, ורחל חיפשה חברות בגילה, היודעות רוסית. היא התחילה ללמוד בבית החינוך (מטעם זרם העובדים), ואם כי היתה ילדה מפונקת, התאקלמה מהר במושבה. בית הוריה היה בית פתוח לרבים מיוצאי עירם, ורחל היתה אהובה על כולם.
אחרי מספר שנים עברה ללמוד בגבעת ברנר, הצטרפה לקן "השומר הצעיר" ומשם הגיעה ל"הגנה". היא וחבריה קיבלו על עצמם תפקידי איתות, ולא פעם היתה המשטרה הבריטית מחפשת אחריהם.
עם התבגרותה פנתה ללמוד ב"פיטמן", ואחר כך עברה קורס לטיפול בתינוקות בירושלים, וסיימה אותו בשנת 1943 בהצטיינות. באותה תקופה הכירה רחל את אברהם ולאחר זמן קצר נישאה לו. משהוצע להם ללכת להתיישבות, למושב חרות, נסעו לבקר ולהתרשם. רחל אהבה לספר, איך הלכו היא ובעלה ביום חם מהכביש הראשי ברגל לחרות. ואיך התרשמה מהשדרה בצידי הכביש, ולמרות היותה בחודש השישי להריונה לא ויתרה על ההליכה.
הזוג הצעיר רכש משק בחרות והשתקע במושב. כדי לעזור באיזון התקציב יצאה רחל לעבודה כאחות במרפאה בקופת-חולים. היא מצאה סיפוק רב בעבודה זו וגם בהיותה אם לתינוק אירגנה עם לולה גבאי (בזמן מלחמת העולם השניה) קורסים לעזרה ראשונה. רחל לא נרתעה מעבודה קשה ואחראית במרפאה.
במשך 25 שנה טיפלה רחל במסירות בחברי המושב כאחות קופת-חולים. ביתה היה בית חם ופתוח, שכל אורח היה מתקבל בו ברצון, ושמה הלך לפניה כ"אשפית" בבישול ובאפייה.
כשנסתיימה בניית ביתם של רחל ואברהם, היתה שמחתם רבה, אך לא לאורך ימים.
רחל חלתה. את מחלתה נשאה בגבורה רבה. היא, שכה ידעה לעזור לזולת בחוליו ובמכאוביו - לה עצמה לא ניתן להושיע.
רחל, האם החמה לילדיה וסבתא אוהבת לנכדיה, נפטרה בדמי ימיה, בשנת 1972, בשנת הארבעים ושמונה לחייה.